האירוע
בנקאי אוסטרי מווינה, ד"ר ארנסט לשנר, בן 64, התוודע
במהלך טיפוס בהרי האלפים לפרק בהיסטוריה היהודית שלא היה ידוע לו כלל. הוא יזם
שורה של אירועים לציון 60 שנה למעבר היהודים ממחנות העקורים באוסטריה דרך האלפים
לאיטליה בעזרת אנשי ארגון "הבריחה".
ב-28 ביוני 2007 הוצב בזאלפלדן
לוח זיכרון ועליו נחקק בגרמנית: "בשנת 1946 – 1948 שימש בסיס צבאי זה, שנקרא
אז "גבעת עבודה", מחנה מעבר לפליטים יהודים בדרכם למולדת החדשה,
ישראל".
ב-28 ביוני 2007 אחר-הצהריים נערך בקרימל טקס מרשים.
ב-29 ביוני 2007 התקיים במשך 10 שעות מעבר
של האלפים מאוסטריה לאיטליה באותו מסלול שבו עברו היהודים לפני 60 שנה.
לאחר מעבר האלפים התקיים ב-29 ביוני 2007
בערב טקס הסיום בארנטל שבאיטליה.
לכבוד האירועים הוציא הדואר האוסטרי בול
מיוחד וכן הונפקה מדליה מיוחדת.
באירועים השתתף שגריר ישראל באוסטריה, דן
אשבל.
בעקבות פנייתו של השגריר ל"מדור לחיפוש
קרובים" ברשת ב' של קול ישראל, יצאו לאוסטריה 16 איש, מהם 9 הקשורים ישירות
לפרק ההיסטורי הזה, ביניהם שוורץ יעקב ואהובה שמיר.
תנועת הבריחה
לאחר
מלה"ע השנייה היו מליוני בני אדם שנותרו ללא קורת
גג וחסרי כל והם החלו לנדוד באירופה ואסיה. חלקם נדדו כי גורשו באופן יזום ורובם
ברחו מאזורי הקרבות. בנוסף גם המוני גרמנים גורשו מן האזורים ששוחררו ע"י
השלטון הנאצי בעיקר בפולין וחבל הסודטים בצ'כוסלובקיה
שהיה מיושב בכ-3 מליון גרמנים.
היהודים המעטים ששרדו שבו לבתיהם וגילו
שבתיהם נתפסו ע"י הפולנים וזכו ליחס עוין במיוחד. הם נותרו חסרי כל והצטרפו
לעקורים הרבים שנעו באירופה עם תום המלחמה. בהתחלה לא ידעו הפליטים היהודים שהם
אינם יכולים לחזור למקום מגוריהם הקודם שכן רוב מקומות המגורים של היהודים שעזבו
נתפסו ע"י האוכלוסייה המקומית. חלקם חזר למקום מגוריהם הקודם במטרה למצוא קרובים
אבודים. בהמשך עם תופעת הניכור והבנת גודל האובדן הם הבינו שאין להם כבר בית והם
שאלו עצמם לאן?
פוגרום קילצה הוא דוגמא ליחס לו זכו היהודים
ששבו לפולין. לעיר קילצ'ה במרכז פולין חזרו כ-200
יהודים ששרדו לאחר השואה. בעיר הופצה שמועה כי יהודים חטפו ילד נוצרי לצורכי פולחן
ועל רקע סיפור זה התרחש פוגרום ביהודים ברחבי העיר ע"י המון מוסת. הפוגרום נמשך
עד שעות הערב ובו נרצחו כ-42 יהודים ויותר מ- 50 נפצעו.
הפוגרום השפיע על היהודים שרצו לחזור לבתיהם.
הפוגרום חיזק את התובנה שפולין לא יכולה לשמש בית ליהודים.
כ-100,000 יהודים החלו לנוס מפולין והלכו
לתנועת "הבריחה" שהפכו לתנועה המונית. רובם הגיעו למחנות העקורים
בגרמניה ופולין.
מחנות
הריכוז בגרמניה ואוסטריה הפכו למחנות עקורים וליהודים היה קשה לגור שם. התנאים היו
בלתי אנושיים והיה קשה להסתגל לאורח החיים, וזאת לאחר שרבים הקימו משפחות על מנת
לא להיוותר בודדים.
המושג "בריחה" מתייחס לתנועת הבריחה של היהודים ממדינות הכיבוש הנאצי
אשר שאפו להגיע להתיישב בא"י. זו הגירה
לא-חוקית של ניצולי שואה לארץ ישראל בשלהי מלחמת העולם השנייה ולאחריה.
נכללו בתנועה זו יהודים אשר שרדו את השואה, שיצאו מיערות הפרטיזנים וממקומות
המחבוא השונים. בהתחלה הבריחה הייתה ספונטנית ולאחר מכן
גדלה תנועת הבריחה. היא החלה בשנה האחרונה למלחמה מקרב יוצאי תנועות הנוער
החלוציות, שרידי לוחמי הגטאות ומקרב הפרטיזנים היהודים.
בראשיתה,
לתנועת הבריחה לא היה קשר למנהיגות היישוב בארץ. תנועת הבריחה יוסדה בהתכנסות של ציונים פולנים
בלובלין בסוף 1944 לאחר שחרורה מידי גרמניה הנאצית בידי ברית המועצות. אבא קובנר היה אחד
ממנהיגי התנועה.
חברי התנועה הבריחו אלפי יהודים לארץ
ישראל. בתחילה הוברחו היהודים לשטחים שהוחזקו כבר בידי בעלות הברית למחנות עקורים בגרמניה, אוסטריה ואיטליה. לאחר תחילת האיבה בין ברית המועצות והמערב, ובעקבות פוגרום קיילצה, החלו
אנשי תנועת הבריחה להבריח פליטים ממזרח אירופה לשטחים שבשליטת המערב.
באותה
התקופה, שלטון המנדט הבריטי אסר על עלייה
לארץ והיה צורך להבריח את הפליטים לישראל.
אנשי הבריגדה היהודית
וההגנה ארגנו את העפלתם.
הבריטים נקטו שיטות שונות כדי לבלום את זרם ההעפלה: הם ניסו
למנוע את הפלגת ספינות
המעפילים מנמלי אירופה, שמו מצוד על ספינות המעפילים שהתקרבו לחופי
הארץ, ומ-1945 גויסו ספינות מלחמה ללכידת הספינות הבלתי לגאליות.
המעפילים שנתפסו הועברו למחנות מעצר בארץ ישראל ושוחררו רק משהופשרה למענם מכסת
רישיונות העלייה (הסרטיפיקטים). בקיץ 1946 הקשיחו הבריטים את עמדתם והמעפילים שנתפסו הוגלו למחנות
מעצר בקפריסין.
מספר היהודים
שהוברחו כך לארץ אינו ודאי,
אולם מוערך בכ-150,000 איש.