ארגון יוצאי זמושץ' בארה"ב
כתב ישראל זילבר (ניו-יורק),
מופיע בספר פנקס זמושץ' דפים 1218-1222 .
תורגם ע"י צפורה בן-עמי לזכר משפחות לדרמן, איירוייס, אמר, ווליגורה
זאמאשטשער לאנסלייט
זייער לעבן און ווירקונג אין די פארייניקטע שטאטן
יוצאי זמושץ'
חייהם והשפעתם בארה"ב
נדידת יוצאי זמושץ' היהודים לאמריקה החלה הרבה יותר מאוחר מאשר בערים פולניות או רוסיות אחרות, עובדה זו יש לה משמעות רבה, מבחינה ספציפית, המנטאליות של יהודי זמושץ'.
קודם כל יהודי זמושץ', בדרך כלל, לא מיהרו למרחקים לעשיית "גולדענע-גליקען" – "עסקים -מפוקפקים" , לא בטוחים במקום זר.
העיר זמושץ', כידוע הייתה יפה, מעודנת, תרבותית ואירופאית, זה מה שהשאיר את היהודים בביתם.
יהדות זמושץ' התגאתה בייחוסה ההיסטורי, לכל אחד הייתה "שושלת זהב" – "גולדענע קייט" ולא התחשק לאף אחד לעזוב לעולם הרחוק, מהמקום שהייחוס של כל אחד – "טמון בבית הקברות", ובמקום אחר לא יודעים מי זה מי, פרט לכך, יש לכל זמושצ'אי, מעט "ניסיון עולמי", גם בגלל המצב הגיאוגרפי של העיר - ולכן רבים הביטו בסקפטיות על "גרוייסע-גליקען" – "עסקים גדולים", אשר מספרים עליהם כל-כך הרבה. העיר שלהם וזיכרונותיה החזיקה אותם כאבן שואבת, בעת ההיא שאמריקה המסתורית כל-כך רחוקה.
מתי עזבו ראשוני היהודים את זמושץ' בדרכם לאמריקה?
איני לוקח על עצמי לקבוע זאת, בדרך הגיונית מדויקת, לפי השערתי,זה היה בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת (18 ). על- פי רוב עזבו, כפי שאומרים, "לנדוד מעבר לים" אנשים בגיל העמידה, היות ובאירופה היו בעיקר מודעים לעיר ניו-יורק, נסעו ראשוני יהודי זמושץ' לניו-יורק, וכפי שהיה, התיישבו באזור יהודי ב- איסט סייד, הסיבות לכך מוכרות היטב מההגירה היהודית בכלל, כי אם כבר עזבו את הבית- "היים", שלפחות באמריקה הרחוקה יהיו בין יהודים…
ראשית, בתקופת ההגירה הגדולה, אנשי העיר התפשטו לאורך ולרוחב הארץ החדשה והתחילו לשמוע על זמושצ'אים פזורים גם בערים אחרות בעומק אמריקה, אבל הרוב הגדול "התאהב" בעיר ניו- יורק.
תהליך ההתאזרחות לתושבי זמושץ', נראה לא אחרת, מאשר שאר המהגרים היהודים, הקשיים במעבר לא פסחו על יוצאי זמושץ', כמו על האחרים, ובכל זאת ולמרות המאבק על הקיום, התחילו להתגעגע למשהו אחר, מיד לאחר שהתארגנו מעט, החלו כמה זמושצ'אים לחשוב ברצינות על ארגון חיי קהילה. להיאחז יחד, צריך היה למלא את מקום הבית – "היים", שעזבו וכל כך התגעגעו אליו. זה היה פשוט צורך, להיפגש עם מכרים ואנשים שהכירו בחוג דומה, ויכול היה להפיג אצלם את הבדידות, ולאט התפזרו בניו-יורק הגדולה.
הניסיון הראשון להקים ארגון היה בשנת 1906 . נוסד הארגון הזמושצ'אי בשם "אינדעפענדענט זאמאשטשער ארדינאצקער קראנקן אונטערשיצוג פאריין". לאחר מכן שם הארגון שונה ל- "זאמאשטשער ביקור חולים".
האוכלוסייה בגלי ההגירה הבאים כבר היו שונים. החלו לבוא אנשים צעירים, בעלי אידיאלים חופשיים שונים, על פי רוב השתייכו למפלגת ה"בונד" שהייתה אז מאוד פופולרית בעיר שלנו והשפיעה מאוד על הצעירים, "היסוד" החדש לא יכול היה להתאים עצמו למעגל הצר של הארגון ולא סיפק את צורכיהם העתידיים.
בסוף 1906 הונח היסוד לארגון חדש בשם "זאמאשטשער יאנג פראגרעסיווער אונטערשיצונגס-פאריין", עם יסודו של הארגון החלה פעילות חדשה בין החברים. שמות הנזכרים כאן, מראשוני המייסדים והעוסקים: פרץ הקמן ה. שוורצברג, עוזר שצקמר, טש אוטרכט, דזש. קרוק, אב. שרף, א. ארבספלד, פישל וינשטיין, ס. בסין ורבים אחרים. המייסדים הנ"ל יצרו מוסד וחיי חברה המשפיעים עד היום בקהילה. הארגון הצעיר, בזמנו ניהל חיי קהילה פעילה ומסועפת העוזרת לחבריה ותומכת במוסדות של הבית הישן(אלטער היים). השפעתו הארגון גדלה מיום ליום ובמיוחד עזרה למגיעם החדשים(לארה"ב).
עם האוכל – בא התיאבון, ויחד עם צמיחת הפעילות, רוב החברים פרוגרסיבים, הרגישו שמשהו חסר עדיין. הם ראו שהארגון כמוסד נפרד, לא יכול לבצע את המטרה האמורה לה שאפו. פעילות רבה של החברים, הייתה בחשיבה איך לצרף את הארגון לתנועת עבודה ענפה.
הח' יאסל העקער, ברגע מתאים , הציע שהארגון יתקשר ל"ארבעטער- רינג" ויהיה חלק ממנו, מארגון עבודה גדול, מיד תמכו בו אהרן דייטש ועוד כמה חברים, והתפתח דו-שיח בעד ונגד וכפי הנראה, שיחק כאן תפקיד חברנו פישל גליבטער, אשר בזמנים ההם, היה עוזר מזכיר ב"ארבעטער-רינג".
אחרי מספר דיונים, בשנת 1919 הארגון התקשר עם תנועת "ארבעטער- רינג" הענפה. והארגון שלנו הפך להיות שלוחה של "ארבעטער- רינג"- בשם "יאנס מענס זאמאשטשער פראגרעסיוו ברענטש נומער 375 ".
הקרדיט למעבר ההתקשרות, חייבים לזקוף לזכות פרץ האקמאן, שאצקאמער, א. ארבעספעלד והרבה עסקנים אחרים. לאחר ההתקשרות ל"ארבעטער- רינג" - אשר יש לו סניפים כמעט בכל עיר ועיירה באמריקה וגם בקנדה, לשלוחה שלנו התאפשר לעמוד בקשר עם החברים מחוץ לניו-יורק, וגם אפשר לנו להשתתף בפעילות עזרה לבית בפולין (אלטער היים), בשנות מלחמת העולם הראשונה ולניצולים לאחר מלחמת העולם השניה.
יש לציין שהשלוחה שלנו, לא רק תמכה בסובלים מהמלחמה, תמכו גם היד רחבה בבי"ס ע"ש י.ל. פרץ, בספריה, קופה להלוואות ושאר מוסדות בעיר זמושץ'. עזרה מאוד קרן נפרדת של השלוחה במסגרת ארגון מועצת עזרה, שעשתה עבודה ברוכה לאחר אסון האומה האחרון (השואה) ולהזכיר מי שעסקו בזאת: היו"ר ה. שווארץ, מזכיר יצחק לייב הערמאן, שלמה לובלינער, דגש. הערמאן ועוד הרבה אחרים.
התמונה לא תהיה שלמה, אם לא נאמר שלפחות חלק מהפעילות של "ברענטש נומער 375 ארבעטער- רינג" בעשרות השנים האחרונות מנהל פעילות תרבותית ענפה, מארגן הרצאות תרבות ושאלות בנושאים אקטואליים, עוזר בהוצאת ספרים וכתבי-עת, תומך בחוגי תרבות וארגוני עזרה(בעיקר לעובדים וכד').
היום חברים ב-"ברענטש נומער 375" בערך 300 משפחות כ- 95% מהם זמושצ'אים, בהנהלה נמצאים חברים טובים ומוכרים: י. העקער, ש. טייך, דזש.פאקס,מ. אבערפערשט, פינקלער, דזש ספאדעק, סאל סילווער, אהרן קרוק ועוד עסקנים נאמנים אחרים.
אין לי מושג סטטיסטי כמה אנשי עירנו התיישבו בארה"ב, אנו משערים, שנמצאים הערך 3000 משפחות מזמושץ', יותר ממחצית מתגוררים בניו יורק והאחרים פזורים בכל הארץ. קהילות גדולות נמצאות הערים כמו שיקגו, דטרויט, פילדלפיה ומונטריאול בקנדה. הערים אלה בני עירנו מאורגנים ומשפיעים.
זמן רב "ברענטש נומער 375 " ארגן סביבו חברים רבים הנמצאים בניו יורק וסביבתה, לאחר שקמה התנועה הקומוניסטית, נסדקו ארגוני העובדים באמריקה ודבר זה השפיע גם על ה-"ברענטש נומער 375 " שלנו, חלק מהחברים עברו ל"אינטערנאציאנאלן ארבעטער ארדן" הקומוניסטי, הם התארגנו תחת השם "י.ל. פרץ ברענטש נומער 75א.נ.א.א.". בזמן האחרון ה "אינטערנאציאנאלן ארבעטער ארדן", צריך לקבל תוקף חוקי באמריקה, חלק מהחברים שעברו לשם מחפשים כעת דרך לחזור אלינו, אחדים כבר חזרו והאחרים בוודאי גם יחזרו. כעת, הם ירצו רק לחיות בסביבה מוכרת (היימיש).
עירנו – "אלטע- יידישע שטאט" זמושץ', נעלמה מהמפה היהודית, אבל הנשארים באמריקה, משתדלים ככל האפשר לשמור בזיכרון , זאמאשטשער זכרונות, העבר של זמושץ' ואת תרומתה הגדולה לתרבות היידיש הכללית, שלא יאפשרו לנו לשכוח אותה.
המסורת של זמושץ' תישאר ככול האפשר, בעולם הגדול של ארצות הברית.