מחוויות נעורי בזמושץ'

א.                 גן עצי פרי

בהיותי בן 14 חדלתי להתפלל וביום שבת, כאשר החנות בה עבדתי הייתה סגורה, טיילתי מעבר לשטח הבנוי בשרידי הביצורים מסביב לעיר. בהמשך לרחוב "רינֶק" ('שוק' בפולנית) ובדרך לשכונת "ברוואר" החלה הדרך העגולה (קראנו לזה 'רייפֶל' ביידיש) ומעברה התעלה שפעם הקיפה את העיר-המבצר ובה זרם הנחל העירוני. בזמני התעלה הייתה יבשה ועברה בה המסילה של הרכבת.

מעבר לפסי הרכבת ומעל הגבעה שהקיפה את התעלה השתרע גן עצי פרי נרחב. בעל הגן התקין שבילים וספסלים וביום שבת הגיעו לשם צעירים יהודים שלא התפללו. הם קנו מבִּתו של ה"פריץ" (בעל האחוזה) פרי במשקל שעמד בכניסה לגן ואחר-כך בילו בטיולים בשבילים או על הספסלים שעות ארוכות. בנוסף לתפוחים, אגסים ושזיפים נהנינו בעיקר מענבי-יער חמצמצים. הפרי נמכר בזול; כמו בשוק העירוני שמאחורי בית-העירייה ולא הרחק מן החנות שלנו.

זוגות צעירים אשר רצו להתבודד טיילו לקצות הגן, ישבו על העשב הרך מתחת לעצים ושם התחבקו והתנשקו.

בִּקרתי שם פעמים אחדות אך השבתות שלי היו קודש לפעילות בתנועת-הנוער הציוני-סוציאליסטי ולקריאה בספרים. מתוקף תפקידי כעוזר בערב בספרייה, יכולתי לקחת לשבת הביתה אפילו שני ספרים עבים. סוף-סוף עבדתי בחנות מ-7 בבוקר ועד 8 בערב ולעתים אפילו עד שעה מאוחרת יותר ואחר-כך הייתי עסוק בספרייה עם הספרים שהוחזרו. גם אחי הבוגר, ברוך, שעבד בחנות הסידקית של משפחת קרוק, גם הוא עבד מ-7 בבוקר עד 7 בערב ואחרי סגירת הדלת בחזית עוד טיפלו בלקוחות מאוחרים ובסידור כל הסחורה לקראת יום המחרת.

רק בערב יום השישי ובמשך כל יום השבת יכולתי להשלים את החסר ולרוות את צימאוני לקריאה ולרכישת ידע. עם הזמן רכשתי ניסיון וידעתי לדלג על המוני הספרים חסרי הערך. זכרוני הטוב היה לי לעזר ולמושיע.

ב.                  הדייגים ו"חדר" התפילה של בעלי המלאכה

כעשר משפחות שנקראו "דייגים" התקיימו ממכירת דגי-קרפיון ליהודים בימי חמישי. היו להם ארגזים מרובעים שקועים במימי הנהר, כרבע שעת הליכה מעבר לבתים בקצה השטח המיושב. הדגים התרבו בתוך הארגזים ובימי חמישי המתינו שם ה"דייגים", לעתים ביחד עם נשיהם וילדיהם המבוגרים ובבוא הלקוח הם הוציאו בעזרת כף ארוכה את הדג ומכרוהו לאחר השקילה. בין הארגז עם הדגים לבין היבשה הונח לוח רחב ובקצהו על האדמה עמדו המאזניים. הוא, ה"דייג" עסק במשיכת הדג מפתח הארגז והיא, אשתו או ילדו המבוגר עסק במכירה וקבלת הכסף.

רוב יהודי זמושץ' קנו ביום חמישי דג בכדי להכין לשבת "דג ממולא" (מעט בשר דג והרבה לחם ותבלינים). היו גם דגים אחרים, ארוכים שקראו להם בשם הֶכְט ואלה נמכרו בדרך-כלל לעשירים שאכלו דגים ללא תוספת לחם.

ה"דייגים" התפללו בחדר התפילה של בעלי-המלאכה, בכניסה לבית הכנסת הגדול, מצד ימין. מצד שמאל הובילו המדרגות ל"עזרת-נשים" אשר בימי חול שימשה כמקום לימוד על-ידי ִיידי המלמד וה'חדר' של הדרדקים. שם גם אני התחלתי ללמוד בגיל שנתיים.

פעם בשבוע ולעתים מזומנות, לרוב בערב יום חמישי ולפני שבת קודש, בא לעיר "מַגִּיד" (מרצה בדברי קודש) ונשא דרשה לפני בעלי המלאכה. רובם לא למדו בישיבה, החלו לעבוד לאחר הבר-מצווה או עוד לפני כן בסיוע לאבא ולמדו רק תפילה שאת רובה גם לא הבינו. בעלי המלאכה לא השתייכו לחסידות, לא נסעו לרֶבֶּה וה"מגיד" מלא את החלל, את הצימאון לנפש יתירה. גם אני, מדי פעם שהיתי שם ערב שלם ובמיוחד כאשר בעיר התלחשו שהגיע הפעם "דברן כמו נביא". ואמנם היו אלה ערבים מהנים; בלי קולנוע או תיאטרון, בלי קירקס או קונצרט או חזן עם מקהלה – היווה ה"מגיד" הספוג ידע והתלהבות ומתנועע וזועק מדי פעם, כאילו לשמים – סיפוק רב לקהל ונכונות לתרום פרוטות אחדות לקופסא שהונחה על כסא ליד הדלת. גם ל"מגיד" יש אישה וילדים וזו פרנסתו.

ג.                    "ביתר" והמפקד לייבַלֶה (הורוויץ) בן-הרב

בזמושץ' היו כל התנועות הציוניות כולל הרביזיוניסטים ובתוכם החלק הקדם-צבאי "ביתר". מדי פעם הופיעו ברחוב חברי "ביתר" לבושים בחולצה החומה. מרבית הנוער הלא-דתי בעיר נטה לסוציאליזם והייתה שנאה עזה לבית"רים.

שלא כמרבית הצעירים היהודים אהבתי להתבונן בתרגילי הצבא לא הרחק מביתנו, נהניתי מתזמורת צבאית בראש חיילים צועדים בקצב ובלמדי בבית-הספר העממי על גבורת מפקדי הצבא הפולני – חלמתי על עתיד במסגרת צבאית לאחר בגרותי וגיוס לצבא. ידעתי על מגוייסים יהודים גיבורים, על גנראל פרנקיסטי (יוצאי תנועת שבתאי צבי בשלהי המאה ה-18) בצבא נפוליאון, יהודים שלקחו חלק בהתקוממות הפולנים נגד הכובש הרוסי (1831, 1863) ודִמיינתי על חלקי בשרות נאמן לעם הפולני בכדי למזער את שנאתם למיעוט היהודי שבתוכם.

עם הופעת ה"ביתרים" וצעידתם כמו חיילים הייתי מחד גיסא גאה ושמח שנוער יהודי מאורגן ומתאמן בתרגילי סדר, ומאידך גיסא סלדתי מהרביזיוניסטים[1].

לאחר שנים ובזמן לימודי באוניברסיטת חיפה נודע לי על תמיכת ממשלת פולין באימונים צבאיים של הרביזיוניסטים כולל הלוואה כספית . העיקר שיסעו לפלשתינה, מה שיותר אנשים ומה שיותר מהר. למרות כל ההגירה היהודית, כולל החלוצים מן ההכשרות – המספר של היוצאים היה קטן מן הריבוי הטבעי שלהם. מיעוט של 3.3-3.5 מיליון מול 20 מיליון פולנים!

בל"ג בעומר 1933, שנת הגירה מוגברת לא"י בשל ה"מכביה", התקיים כנס אזורי של "ביתר" בזמושץ'. במגרש מאחורי ביתנו התאספו עשרות צעירים בחולצות חומות ובראשם לייבלה בן-הרב. גבוה ותמיר היה מפקד בעברית צחה ובמגרש מולו עשרות "ביתרים" מסודרים בשורות כמו חיילים ונענים לפקודות המפקד בתרגילי-סדר.

לרגע עלה בזכרוני המפקד הדגול מלפני 1800 שנה, מפקד המרד בר-כוכבא בקרב ביתר (135 לספירה).