במצבותיך ריצפו רחובותיך

 

 

במצבותיך ריצפו רחובותיך
בנציון צאנין
 
בזמושץ' – עירו של פרץ
קהילה יהודית עתיקה ועשירה היתה בעיר המבצר זמושץ'. עד פרוץ המלחמה חיו בה 165 אלף יהודים – הם היו גופה ונשמתה של קריה עתיקה ונאה זו. בית-הכנסת שבעיר היה אחד מגילויי הארכיטקטורה היהודית העתיקים ביותר בפולין. בבית הקברות הישן נטמנו עצמותיהם של גאונים, רבנים, חלוצים ולוחמים לרעיונות חדשים–סוציאליסטים בישראל.
הנוצרי המלווה אותי בסיורי בעיר מספר לי, כיצד שלחה האוכלוסיה המקומית את ידה בביזה בבית-הכנסת. כשהוגלו יהודי זמושץ' לגטו, תקף בולמוס השוד את תושבי העיר. במשך שעות ספורות נותרו בבתי הכנסת רק קירות חשופים. אפילו ארונות הקודש והבימות נפרצו ונפרקו. אולם האגדה על הזהב היהודי לא נתנה מנוח. קשה היה לחפש בקירות, כיוון שהגרמנים הפכו את בית הכנסת למחסן תבואות. אולם משהתקרבו צבאות הסובייטים לעיר והגרמנים פינו את בית-הכנסת, יצאו התושבים עם קלשונים ומעדרים בידיהם לחפור את הזהב היהודי. עד עלות השחר עמלו החופרים עד שהגיעו למחילות תת-קרקעיות. נתברר, כי בימי קדם הוליכו מחילות תת-קרקעיות מארמון הנסיכים לבית זאמויסקי עד העיר קרסניסטב, במרחק עשרות קילומטרים מזמושץ'. בחפשם אחר הזהב האגדתי, נתקלו השודדים במחילות האלה ומצאו שם את כלי הכסף של בית-הכנסת, המנורות, כתרי תורה, נברשות, חנוכיות, ספרי תורה ותשמישי קדושה שונים. נראה, כי היהודים הטמינו כאן את הרכוש של כל בתי הכנסת ובתי המדרש שבעיר. הוגד לי, כי נמצאו חפצים בשפע, ומלחמה פרצה בין השודדים, אם כי בחלקו של כל אחד ואחד מהם נפל שלל רב. המערכה על הרכוש היהודי נמשכה גם בשעה שהצבא האדום חדר לעיר. הצבא האדום הוסיף לחפור במחילות אך לא נמצא עוד דבר, כי כל הרכוש היה כבר לבז. בעלית בית-הכנסת מתגוללים עד היום תלי ספרים, אשר השודדים תלשו את כריכות העור שלהם, דיירי הסביבה משתמשים בנייר של הספרים האלה לצרכיהם...
על הקירות החיצוניים של בית הכנסת נראות עדיין כמה כתובות ביידיש: "סוחרים ובעלי מלאכה, הצביעו בעד הרשימה מס' 8!".
אכן, יש בו כדי לזעזע בכרוז בחירות אחרון זה בעיר שבה מסתתרים שני יהודים, שרידי 16 אלפים נפש מישראל...
ואם אפשר עדיין למצוא בזמושץ' הנכרית והזהרה ניצוץ אחד מכל אשר היה – יימחה גם הוא בעתיד הקרוב ביותר: עיריית זמושץ' החליטה להפוך את בית-הכנסת היהודי למוזיאון עירוני, וכמובן, לא מוזיאון יהודי...
זמושץ' היא עיר יפה לתפארת והיא נראית כעיר אבירים עתיקה. אבות העיר דעכשיו מגלים חוש ליופי, ומטעמי-נוי החליטו להפוך את בית-הקברות היהודי הישן לגן טיולים לילדים.
את המצבות ניתצו הגרמנים, וראש העיר "הדמוקראטי" פקד להוציא את עצמות המתים מקבריהם ולשרוף אותן. עצמות אבות אבותינו בזמושץ' שותפות היו לגורל הניספים אשר ניספו במשרפות מיידאנק ובטרבלינקה. למען האמת יש להודות, כי משנודע דבר הנבלה לשלטונות, פיטרו את ראש העיר הזריז, אך העובדה במקומה עומדת: לתושבי זמושץ' ניתנה ההזדמנות לראות בהישרף בפומבי עצמות יהודים...
גם על בית-הקברות החדש בזמושץ' עברה הכוס. הקברים חוללו, המצבות פרקו וחלק גדול משטח בית-הקברות נזרע תפוחי אדמה. בימי ביקורי אספו את תפוחי האדמה הראשונים בבית-הקברות שנזרע בקהילה היהודית העתיקה – זמושץ'.
רחובות העיר רוצפו באבני המצבות. האותיות זועקות מאבני רחוב אלה, ואני קורא בהן את שמותיהם של אלה, אשר להנצחת זכרם הוקמו המצבות: שרה טורבינר, מוז'יביצקי, לקסנברג, זיסמן ורבים רבים אחרים. כאן פורח סחר-ומכר נתעב במצבות יהודים. מצבת-שיש יהודית נמכרת ב-6,000 זלוטי. ממצבות יהודים מקימים מצבות בבתי קברות נוצרים, וכן מכינים אבני ליטוש לקרדומים וסכינים.
אלה הן עובדות כמות שהן על קהילה יהודית אחת בלבד, על עירו של פרץ. ובחלקי נפל לראות מאה ערים יהודיות כאלה!