הגימנסיה העברית

 

הגימנסיה העברית

בשנת 1922 נפתחה הגימנסיה העברית שהייתה בית ספר תיכון יהודי הומאני
ראשון. הגימנסיה הייתה עירונית.
מנהלה היה ד''ר רפאל יעקובובסקי . בשנת 1929 התחלפו המנהלים ומר י. אלטרביץ'
קיבל את הניהול.
בעירייה הייתה ועדה מיוחדת שהייתה אחראית לתיכון ונציגי הוועדה היו איגנץ
מרגוליס שהיה מנהלה, משה לוין –מזכיר, משה אפשטיין והרש הורביץ.
בית הספר היה ברח'' שנקביצ'ה מס' 5 במבנה שהיה קודם לכן מיועד להיות בית
חולים יהודי.
לגימנסיה לא הייתה הכרה פדגוגית ע''י משרד החינוך. מספר המורים היו 10 כולל
המנהל.
רופאת הגימנסיה הייתה ד''ר ברוניסלבה רוזנבוש שפיגלגלס.
בבית הספר היו 7 כתות ולמדו שם 174 תלמידים. 96 בנות ו- 78 בנים.
206 תלמידים היו מזמושץ' . 8 שנים מאוחר יותר גדל מספר התלמידים והגיע ל 222
והשאר מהסביבה, מלובלין ומחלם.
באמצע שנת 1930 עמד קיומו של בית הספר בסימן שאלה.
בתוך כתלי הגימנסיה החלה תעמולה פוליטית קומוניסטית שהרבה מהתלמידים היו
מעורבים בה. כשנודע להנהלה מייד פעלו נגד אותם פעילים והם נזרקו מבית הספר.
אבל על השלטונות זה לא היה מקובל. המפקח הראשי של משרד החינוך האשים
את מנהל ביה''ס שלא פעל באופן מספיק אחראי למרות שהתלמידים נזרקו
מביה''ס. האחריות על הניהול לקחה ממנו ונמסרה לויקטור יוזיאסקי.
מאוחר יותר התחלף המפקח ובמקומו בא מפקח בשם ז. קלוקובסקי שהחמיר מאד
והחזיר את הסדר על כנו.
בשנת 1933 חלו שינויים בצוות המורים. התקבלו 9 חדשים אף אחד מהם לא היה
בוגר הגימנסיה.
ב 1935 , במועצה להשכלה גבוה של העירייה היו נציגים מטעם הגימנסיה ד''ר
רוזנבוש, יונה פרץ אחיו של הסופר הידוע י.ל.פרץ, אליאס אפשטיין, ועוד.
שנתיים לאחר מכן ניסו בוגרי הגימנסיה להקים ארגון בוגרים אך מחשש של
המשטרה לפעילות פוליטית לא רצויה, לא נתן היה לקיים ארגון זה.
ב 1939 למדו בגימנסיה 155 תלמידים.
המועצה הפדגוגית גדלה ונוספו עוד מורים פולנים שלימדו זימרה וחינוך גופני.
התלמידים היהודים בבתי -הספר הפולניים
רוב הילדים היהודים למדו בבתי ספר שלא היה בהם שכר לימוד.
בזמן שבין המלחמות היו בעיר 7 בתי ספר עממים, 2 גימנסיות, 2 סמינרים למורים,
1 בית -ספר מקצועי לבנים, 1 לבנות שבו למדו תפירה ובעיקר תפירה וריקמת
מצעים, 1 בית ספר להנהלת חשבונות וגם בית ספר חקלאי.
1 מכל \ ילדים יהודים שלמדו בבתי ספר יסודיים ב -1918 עד שנת 1939 היוו כ – 3
התלמידים בעיר.
שאר הילדים היהודים הלכו ללמוד בחדר או בבתי ספר פרטיים. לא היה מצב שילד
יהודי לא למד !
רוב התלמידים היהודים למדו בעיר הישנה שם היו ממוקמים מרבית בתי הספר.
בבתי הספר הפולנים למדו גם כן ילדים יהודים.
בבית ספר עממי מס' 3 ברובע לובלסבקי היו % 20 תלמידים יהודים.
בבית ספר מס' 4 בכניסה לעיר ברח' מאידאן לא היו כלל ילדים יהודים.
בבית ספר עממי מס' 1 לימד מורה יהודי בשם חיים שומר שבא מהעיר בוצ'אץ'.
המקצועות שלימד היו דת, פולנית, גאוגרפיה, טבע חשבון, ציור וזמרה כמו כן
מלאכות שימושיות. הבנות למדו שם לימודי דת יהודית והמורה היתה חנה שטרן.
בבית ספר עממי מס' 2 לימדה סטפניה שומר והדסה קימל. הן לימדו את כל
המקצועות שלימד חיים שומר.
בבית ספר מס' 3 ו - 6 לימדה לימודי דת רבקה רוזן. מלכה הולץ וחווה צימרינג לימדו
את שאר המקצועות.
20 אחוז יהודים. – בשני התיכונים לגברים ע''ש הטמן יאן זמויסקי היו 15
1939 בגימנסיה של הבנים היו 93 תלמידים יהודים שהיוו כ- 15.3 – בשנת 1922
אחוז ממספר הבוגרים.
הרבה מבוגרי הגימנסיה היו בנים למשפחות עשירות ומתבוללות לחלקם היו שמות
פולנים והם דיברו בינם לבין עצמם רק פולנית. זה נחשב ליותר אריסטוקרטי.
1 הבוגרות שגמרו את הלימודים \ בגימנסיית הבנות ע''ש מריה קונופניצקה יותר מ 5
1 מהבוגרות היו \ וקיבלו תעודת בגרות היו יהודיות, ומספר שנים מאוחר יותר כ- 3
יהודיות.
בתיכון המקצועי בזמושץ' מתוך 274 תלמידים למדו רק 10 תלמידים יהודים וגם אלו
התקבלו רק בזכות קשרים או בשל היותם מוכשרים באופן מיוחד.
. בבית הספר המקצועי לבנות לתפירת מצעים למדו רק 7 בנות יהודיות מתוך 70
בסמינר למורים של זמושץ' מספר התלמידים היהודיים אינו ידוע.