גתה,שילר, הרדר ויענקל

 

ביקור בגיהנום בוכענואלד, בעקבות דודי יענקל

מאת ישראל שק

לזכר אבי מורי שמעון בן ישראל-יצחק ומירל שעק
ואמי מורתי רבקה'לה בת חיים וחוה'לה באקסער

קן השומר הצעיר בזמושץ', 1921.
מימין ראשון המדריך מתתיהו ויינר (שלם), שלישי דודי יענקל שק, רביעי דודי בוזשע (ברוך) בוקסר

"זאת היא אירופה", אומר המורה להמן לתלמידו הצעיר אריך-אמיל כאשר הם מתקרבים, על ספינה השטה בנהר אלבה, אל העיר הסקסונית דרזדן. אריך קסטנר כתב זאת בספרו האוטוביוגרפי "כאשר הייתי נער קטן".

גם אני אומר "זאת היא אירופה", בלבי, כל אימת שאני בא אל שכיות החמדה של אירופה המרכזית, לרבות ערי סקסוניה ותורינגיה שבגרמניה והעיר ויימאר לא כל שכן. אבל את הביקור בוויימאר התחלתי דווקא בנסיעה אל מחנה הריכוז הסמוך לה, מעליה, על הר אטרסברג. בשבילי, ויימאר אינה רק גתה, שילר והרדר, אלא קודם כל הגיהנום הקרוי בוכנוואלד.

בדרך אל המחנה, באחד מפיצולי הכביש, אמר לי נהג המונית: "הנה רציף הרכבת". זה המקום שבו, ב-5 באוגוסט 1944, נפרקה במכות ובבעיטות סחורת העבדים מקרון הבהמות. ביניהם היה דודי יענקל שק, אחי אבי, יליד זמושץ', שהגיע לבוכנוואלד מן התופת בפולניה. אל עבודת הפרך, העינויים, מחלת הטיפוס והמוות הבלתי נמנע.

באותו רגע, ליד רציף הרכבת, זכרתי את שני ה"אילו" הקשורים ביענקל ובגורלו: אילו רק נשאר בארץ ישראל, שאליה עלה עוד ב-1924 עם האח הבכור אברום-הרשל ולא חזר לפולניה מפאת חוסר העבודה והרעב כאן; ואילו רק הקדים את שובו ארצה, כפי שתכננו כל בני המשפחה.

מתחם מחנה בוכנוואלד חשוף ונותרו בו רק מעט מבנים ששרדו מן המלחמה. אחד מהם הוא "בלוק המרפאה" - מונח שאפילו השפה האורווליאנית לא יכולה היתה להמציא אירוני כמוהו. במרתף בלוק זה נמצא חדר האונקלים, שבו נתלו אסירים בעורפם על ווים הקבועים בקירות. למטה, במורד, נמצאים שרידי "המחנה הקטן", בערך דונם או שניים של קרקע, לשם נזרקו חולי הטיפוס והדיזנטריה והושארו לגסוס עד מוות בלי מזון, מים או טיפול כלשהו.

כאשר שוטטתי בין בלוק המרפאה למחנה הקטן, ראיתי כ-20 נערים ונערות גרמנים שהקשיבו למדריך שלהם. עצרתי להאזין ולהציץ בהתרשמותם, קצתם נראו מזועזעים בעליל. המדריך הבחין בי ופנה אלי בשאלה ישירה: "האם אתה מישראל?" "כן", השבתי. "היו כאן קרובים שלך?" "כן, דודי". "במשרדי המחנה יש ארכיון. לך לשם ואולי תמצא משהו על דודך", אמר המדריך ביובש, בנימה עניינית וצוננת. אולי חשש לעורר ציפיות, שהרי לא ידע אם גם מסמכיו של דודי שרדו.

במשרדי המחנה הוקם מאגר מידע מסודר ובו פרטים רבים על האסירים, מאגר שהוא חלק מתוכנית גדולה למחשוב הארכיונים של הרייך. עד מהרה הובאו אלי מסמכיו של דודי, לרבות "תעודת הקבלה" שלו. יענקל הושלך אל המחנה הקטן, שהה שם כמה ימים ומאחר שהיה חזק, נשלח לעבודות פרך במחנה נלווה בעיירה פלוסברג, ליד לייפציג. שם מת יענקל, בתחילת מאי 1945, יום או יומיים לפני השחרור. אירועי תאריך השחרור עצמו כבר אינם מתויקים. ההיסטוריונית של משרד מחנה בוכנוואלד אמרה, כמעט בהתנצלות, כי בתקופה המדוברת שררה מהומה ומעקב מסודר כבר לא היה אפשרי.

לפני שנים, סיפר לנו אבינו, בחיפה, כי הוא עצמו למד לדעת לאחר המלחמה, מפי אסיר אחר שהיה בבוכנוואלד, על שהייתו של יענקל שם ועל אחריתו. עכשיו ראיתי בתדהמה מסמכים שמאשרים את כל מה שסיפר אבא. המסמך העיקרי הוא תעודת הקבלה: יענקל מילא בה במו ידיו את הפרטים, בגרמנית, בכתב-יד רהוט הדומה כל כך לכתב-ידו של אבי. הוא רשם את תמצית סיפור חייו, כולל שמות הוריו ושם אשתו, שכבר נרצחו עם שאר בני המשפחה באפריל 1942. עוד כתב יענקל כי השכלתו וידיעותיו בשפות יידיש, גרמנית ופולנית טובות. מן הסתם חשב שזה יועיל לו. המראיין הגרמני הוסיף כי מבנה גופו של האסיר מוצק. קרי, אפשר להעסיקו בעבודות פרך.

בין התמונות המשפחתיות שברשותי, מצויה תמונתו של דודי יענקל אחי אבי מימי הנעורים המוקדמים, אחרי מלחמת העולם הראשונה: יענקל חניך בתנועת "השומר הצעיר". בתמונה נראה גם המדריך הבוגר מתתיהו ויינר, לימים מתתיהו שלם, איש בית אלפא ורמת יוחנן, משורר העמק, הטבע והחגים, בעל "שיבולת בשדה" ו"פנה הגשם". יחד אתם דודי בוזשע (ברוך) בוקסר אחי אמי.

יצאתי ממחנה בוכנוואלד ונסעתי במונית למטה, אל ויימאר ואל העולם של ימינו. בשיחה שנקשרה בינינו בדרך אמר הנהג, בין השאר, "כן, המצב קשה" - והתכוון לבעיות כלכלה. אילולא זכר הזוועות, הייתי מוצא בכך שעשוע: "מצב" הוא "לאגה", מחנה ריכוז הוא "לאגר", ולאוזנינו, שתי המלים הגרמניות נשמעות כמעט אותו דבר.