נאום בביהכ"נ 2004

 

נאום בפולין בקבלת הפנים לגילוי הלוחות בבית הכנסת

אוה בר זאב, יו"ר הארגון

לפני שבע שנים נסעתי אף אני, כמוכם, למסע שורשים לפולין. הגענו לזמושץ'. עמדתי בכיכר מול בית משפחתי. הזמן כמו עמד מלכת. הבתים היו אותם בתים. הככר עדיין אותה ככר. אך האין היה זועק. לא היו בה יותר יהודים. הגענו לבית הכנסת העתיק ועמדנו לפניו נפעמים. אז נשבעתי להלחם על השריד האחרון. בית הכנסת.

אחד לאחד הולאמו או נמכרו כל נכסי הקהילה.

שני בתי הקברות נחמסו על ידי הגרמנים והמקומיים. מצבותיהן המנופצות שמשו לריצוף רחובות ודירי חזירים.

אחר כך, בחסות החוק הפולני, הוחזר חלק מהרכוש היהודי לידיו של יעקובוביץ' בקרקוב ונמכר. נמכרו בתי הכנסת בעיר החדשה, הגימנסיה היהודית, המקוה המיוחדת. ואלו שטח בתי הקברות, בית הקהילה שליד בית הכנסת, בית האבות, בית החולים הולאמו על ידי העיריה.

במשך שנים כתבתי לכל גורם, אך לשווא.

אז נרתם מר יורם גולן ורעייתו לעשייה. אין בפי מילים להביע את הערכתי לפועלו. הודות לשליטתו המצויינת בפולנית, להכרותו את האנשים הנכונים, היכולת שלו להקסים אותם, כאשר מאחוריו עומדת רעייתו דיטה, שאף היא נרתמה בכל נפשה ומאודה לנושא. הודות לשיתוף פעולה ראוי לכל שבח של גב' אוה אנדרסון, המנהלת לשעבר של Jewish Heritage אותו מוסד הממונה היום על הרכוש הקהילתי בפולין ומריה פורנל שעמדה לצדנו מהתחלה- היה החלום למציאות והיום כולנו לקחנו חלק במעמד, הכל כך מרגש, של החזרת בית הכנסת העתיק בן 404 שנה לידיים יהודיות.

הלוחות הללו שקבענו על כתלי בית הכנסת הנם כמו מזוזה.

אך העשייה לא תמה, תם רק הפרק הראשון. מעתה מתחילה העבודה האמיתית.

גב' מוניקה קרבצ'וק, שכיום היא המנהלת של המוסד לשימור הנכסים התרבותיים היהודיים, נקראת לדגל.

כולנו, יחד, ילידי זמושץ', הסביבה וצאצאיהם אף הם נקראים לתת יד.

בעצם כל אחד באשר הוא.

אני מקווה שנזכה ונקים בבית כנסת יפיפה זה, אך שניזוק קשות בשל הזנחה רבת שנים, מרכז פעיל לשימור התרבות היהודית ואתר הנצחה כדי לשמור את זכרם של האנשים שחיו באזור זה.

חיו, אהבו, למדו, קיוו, טוו תכניות, גידלו משפחות במשך מאות בשנים, עד אשר ביום אחד כל רקמת החיים הזאת פסקה מלהתקיים.

נשקם את בית הכנסת.

אם תרצו אין זאת אגדה.