סיפור בית הכנסת

 

בית הכנסת בעיר הישנה
לפי מאמרו של המהנדס דוד דוידוביץ ת"א, 1957

בית-הכנסת בזמוֹשץ' היה מן היצירות הארכיטקטוֹניות היהוּדיות המעניינות ביותר בפוֹלין הקוֹנגרסאית: הוּא נבנה בסוף המאה ה- 16. (לפי בלבּן נבנו בתי הכנסיות בזמושץ' ובשברשין (שצ'בז'שין) בתקופה אחת, בסוף המאה ה- 16, אוּלם התאריך המדויק של בנייתם אינו ידוע.). לפי תכנית הבניה שלו אפשר למנותו על טיפוּס בתי-הכנסיות המרוּבעים, הרנסנסיים, שהיוּ נפוצים על אדמת פוֹלין ממחצית המאה ה- 16 ואילך.
פרופ' שישקו-בוֹהוּש, החוקר הנודע של הבנייה העתיקה בפולין, נתן לנו תיאור מפוֹרט של בית-הכנסת הזה, במחקרו החשוב "חומר לאדריכלוּת בתי-הכנסיות בפולין (A. Szyszko-Bohusz: Materjaly do architektury bóżnic w Polsce קרקוב, 1926.)
"בכל הקומפלקס מרוּבה הצוּרות של בניני בית-הכנסת בזמושץ' שבימינו, שייכים לחלקיו הקדוּמים, הקשוּרים ביניהם קשר אורגני, האולם הראשי ושני החלקים הצדדיים של "עזרת הנשים" המחוברים לאולם מצדדיו הדרומי והצפוני. מלבדם אולי קדוּם גם ה"פוליש" של היום או זה שהיה קיים פעם ואשר, על-כל פנים, דומה לזה של היום. אפשר שהייתה קיימת גם 'עזרת נשים' מעל ל'פוליש'. שאר חיבורי-בניין ותוספותיהם מוצאם מתקופה מאוחרת הרבה יותר, לרוב מהשנים האחרונות, שבהן חלו שינויים חשובים לא בלבד בצורתו החיצונית של הבית, אלא גם בכל הפנים.
ה"פוּליש" של בית הכנסת מזכיר את הפרוזדורים של בתי-האבן אשר בכיכר העיר (ה"רינק"). מצוּי בו איפוא חלק קדמי, רחב יותר, בעל כיפה חביתית עם לונטות. עומקו - למעלה ממטר מתחת לפני הקרקע. מצד מזרח נמצאת הכניסה לאולם-התפילה, שפני-הקרקע שלו נמוכים בכמה דרגות, ואילו מצד מערב - כניסה (עליה במדרגות) לאולם-תפילה קטן יותר. בקצה חלק ה"פוליש" הצר יותר, שקמרונו עשוי שני שדות צלביים, נמצאת הכניסה לחצר: בחלקו המערבי - הכניסה לתלמוד תורה ובחלקו המזרחי - ל"עזרת הנשים". את ההפרש ברוחב, בין שני חלקי ה,פּוּליש', ממלאות המדרגות המובילות למקהלה.
החלק הראשי, וכמובן היחיד, המעניין מבחינה אדריכלית ואמנוּתית, הוא אולם-התפילה הגדול, הארכיטקטורה שלו היא, לפי המשוער, בת המאה ה- 17. בית הכנסת הוא כמעט מרובע (12.22 x 11.57 מטר). במידותיו ובמבנה קמרונו הוא מזכיר את בית הכנסת בשברשין (13.43 x 11.35 מטר), אך קישוטי הקיר וכיפת-הקמרון שונים (כאן) במקצת. כמו בבית הכנסת בשברשין, כך גם כאן 8 לונטות המחוּברוֹת זוּגות-זוּגות בפינות האולם… אך שונה ממנו עיבוד פינות-האולם האלו, העשויות "מפרשי-קונכיות". מבחינה ארכיטקטונית הכל מעוּבּד כאן יותר מאשר בבית הכנסת בשברשין. בקירות הצדדיים (הדרומי והצפוני) שמונה נקבים (ארבעה בכל קיר), המחַבּרים את האוּלם לחדרי התפילה של ,עזרוֹת הנשים'. מעליהם נמצאות כעין טבלאות אשר שפת מסגרותיהן מצטיינת בשפע קישוּטיה.
(ציור היציעים האלו ניתן בספרו של ז. גלוגר: "הבנייה בעץ ומוצרי-עץ בפולין הקדוּמה", אך עקבותיהם נעלמו במרוצת הזמן). את מקום הפילסטר האמצעי בקיר המזרחי תופס ארון-הקודש, בעל פיגוּם, הנמצא בין שני עמודים יוֹניים…
האור חדר רק דרך שני חלונות אשר בקיר המזרחי. ואילו שני החלונות שבקיר המערבי היו אולי תחילה קשורים ב,עזרת הנשים'. ואילו כיום משמשים ארבעת החלונות הצדדים, לאחר השינוּיים שחָלו בבניין, כמחיצות שקוּפות לחדרי "עזרת הנשים" הצדדיים.
לפני שנים אחדות עמדו עדיין בפנים האוּלם, לאורך הקיר המערבי, שני יציעי-מקהלה בנוּיים עץ, למען ילדי ה"חדרים". לפי הגדרת שישקו-בוֹהוּש Chórki כוונתו למקהלות קטנות או מקומות למקהלה. המקהלות הללו נועדו ודאי לילדי "חדרים" או ל"משוררים" שבמקהלת החזן. אשר למראהו החיצוני של בית-הכנסת - קשה לומר היום, מה הייתה צורתו הקדומה" מלבד המבנה החָביתי של הבית, היא צורת הבנייה הרנסַנסית, המקובלת בבתי-כנסיות פולניים מתקוּפה זו, יש לציין בבית-הכנסת בזמוֹשץ' עוד כמה ערכים אמנוּתיים חשוּבים - ובמוּבן-מה גם ראשוֹניים - בהם משתקפת יפה השפעת תקוּפת התחיה האיטלקית.
מבין כל בתי הכנסיות הרנסַנסיים הידועים בפולין, משמש בית הכנסת בזמוֹשץ' דוגמה ראשונה להופעת אוֹרנַמנט אדריכלי-קישוטי על כתלי הפנים, שאפשר לראות בו את התחלת "האַרקדה העיורת", האופיינית כל-כך לבתי הכנסת המבצריים, שנבנו כאן למן מחצית המאה ה-17 : אותו קישוט-כותל אשר שישקוֹ -בוֹהוּש מגדירוֹ "כעין טבלאות, אשר שפת מסגרותיהן מצטיינת בשפע קישוטיהן", אין בו עדיין מאותה מוֹטיביקה של האַתיק - הוא העיטור החיצוני המעניין של בית הכנסת המבצרי - שהועבר לפנים הבית, ועוד פחות נמצא בו מן ה"טריפוֹריוּם" של הכנסיות הנוצריות: אך כמה עדינות וטוב טעם אדריכלי יש בו באַפריז צנוע זה, המחַיה את השטח רחב- הידיים שבין חלונותיו הגבוהים של בית הכנסת ממעל, לבין הנקבים המקשרים את אולם-התפילה עם "עזרת הנשים" מלמטה. שתי הטבלאות, בעלות קישוט בולט זה, המופיעות כאן משני צדי הפילסטרים, כלומר: ארבע על פני כל אחד מכתלי הבית (ואף הכותל המזרחי בתוכו). צוּרתן - מלבּן, אשר קווֹ האוֹפקי, העליון, אינו ישר, אלא מתפתח במרכזו בצוּרת חצי - מעוגל היוצא-דוֹפן מהקו ובקצותיו בכעין מרובע המכיל בתוכו שוֹשֶנֶת. המוֹטיביקה הפלאסטית של קו המסגרת מצטיינת באוֹרנַמנטיקה שילוּבית, המזכירה את צוּרת הערבּסקה הנהוגה בבתי-הכנסת הספרדיים של טולידו. (כיום הכנסיות: "סנטה מריה לה בלנקה" ו"אל טנסיטו"). ביחוּד בקו-התחתון שלה ובאַפריז המשתרע מעל לשתי המסגרות, בין הפילסטרים של קיר-הבית כולו.
גם קישוּטי-הכּיפה, העשוּיים בצוּרת סרטים עיטוּריים, בולטים, העוברים על שפת הלונטות, במרכז- החגורות ובין הפילסטרים והחגורות - כל אלה הם תבוּנת כפיים מפוֹאֶרת של אמני ה"סטיוּקוֹ". יש להזכיר כאן במיוחד את המוֹטיב הקישוטי, העממי, הבולט, המופיע בזויות הבית, מעל מפרשי-הקונכיות, הלא הוא נאד הפרחים עם שתי השושנים המופיעות לצדו. שימוש זה באוֹרנַמנטיקה בסגנון הרנסַנס האיטלקי על גבי צלעות-הקשתות - אופייני ביחוד לבית הכנסת של זמוֹשץ'. G. K Lukomski: Jewish Art in Eurapean) Synagogue) לונדון, 1947, עמ' 34.)
בימַת-הברזל, מן המקוריות והנאות ביותר בפולין, מזכירה בצורתה כתר-תורה כביר, בעל שמונה צלעות, המתקשרות זו בזו. חלקה העליון של הבימה גם חלק זה מוגמר בכתר-תורה זעיר, אך הפעם בתפיסה ריאַליסטית יותר. האוֹרנַמנטיקה עדינת -הצורות של חלקה העליון של הבימה עשויה מוֹטיבים צמחיים (עלים, אצטרוֹבּלים) ומכילה מצדדיה המזרחי והמערבי שתי טבלאות אוֹבליוֹת, הנושאות עליהן את שמות הנדבנים (מסוּפר שהבימה נמסרה לביהכ"נ כנדבת ר' שמואל ברזלי. יתכן כי שם זה מרמז על מוצאו הספרדי של המנדב).
בעוד אשר האוֹרנַמנטקה של בסיס הבימה עשוייה מוֹטיבים גיאומטריים וביניהם שוֹשנים (רוֹזטוֹת) ועלי-שיטה מסוגננים. בימה זו נבנתה בשנת 1788.
בבית הכנסת נמצאה מנורת-חנוכה אדירה בעלת תשעה קנים.
ב"פוליש" של בית הכנסת הזה ראוי לציוּן שער-הכניסה על הדלת המכוסה סורג ברזל לאולם-התפילה, העשוּי בצורת פורטל-אבן מורכב משני עמודים בארוֹקיים שכותרותיו נושאות עליהן כעין קשת חצי-מעוגלת. חלק זה מכיל כתובות בצורת אַפריז בצדדיו - את הפסוק: "מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים", ובמרכזו, הבולט יותר, את הפסוק: "זה השער לד' צדיקים יבואו בו".
על סופו הטראגי של בית כנסת זה כותב מ. צאנין ("על חורבות יהדוּת פולין", "דבר" 28.1.48), לאחר ביקורו בפולין, בין השאר: "כשהוגלו יהודי זמושץ' לגטו תקף פולמוס השוד את תושבי העיר. במשך שעות ספוּרות נותרו בבתי הכנסת רק קירות חשוּפים".