אברהם צבי (הרשקה) ארליך

 

 

 

אברהם צבי (הערשקה) ארליך, בן רבקה (לבית כהאן) ואהרון יוסף ארליך שניהם בני זמושץ'.

הערשקה נולד ב-13 בינואר 1918 בקורסק, רוסיה, למשפחתו שנדדה מזמושץ' במלה"ע הראשונה.
אחד מטובי הנוער החלוצי הלומד בעירנו. גבה קומה, חיור ורזה ופניו ענוגות וצוחקות, ומעידות על טוב לב ומסירות לדרך שבחר. תלמיד הגימנסיה של הקהילה היהודית בזמושץ,. מייסדי הגימנסיה הזאת העתיקו בדיוק את תכנית הלימודים הממשלתית. שפת ההוראה היתה פולנית, הלימודים במקצועות היהדות מועטים ביותר. מנהלי הגימנסיה היו מבין חוגי המתבוללים למחצה. אין פלא שעם חינוך כזה היה רעיון התחיה הלאומית זר לרוב התלמידים ומפאת נחשול האנטישמיות שהציף אז את הנוער הפולני הלומד נשאו את עיניהם למהפכה שממנה.תצמח כל הישועה. רוב התלמידים השתייכו לסוג המתבולל ה״סאלון קומוניסטי״, שהתנכרו לרעיון הציוני. הרשקה העז לשחות נגד הזרם והתמסרותו לרעיון הציוני־סוציאליסטי היתה ללא גבול. היה פעיל מאד בעבודה הציונית המעשית. כאוסף כספים למען הקהק״ל, ועם יכלתו החינוכית הרבה טיפח את רעיון ארץ ישראל העובדת בין הנוער העובד בהסתדרות ״פרייהייט - דרור״. בעל כשרונות, היה התלמיד הראשון והלימודים עלו לו בלי מאמצים מיוחדים, והקדיש את כל זמנו בערבים לעבודה תרבותית וחינוכית בין הנוער.
בבהינת הבגרות, שהיתה אקסטרנית (משום שלגימנסיה יהודית לא היו בפולין אותן הזכויות כמו לגימנסיה ממשלתית) עמד בהצלחה רבה ויו״ר הועדה הבוחנת, פולני אנטישמי, ניבא לו עתיד מזהיר. הוריו, ממעמד הבינוני המדולדל, היו חסרי אמצעים הנחוצים להמשך לימודיו והוא נאלץ לעסוק שנה שלמה בעבודות הוראה כדי לאסוף את הסכום הדרוש.
גם באוניברסיטה היה פעיל הרבה בחוג האקדמאים של צ. ס.. היה זה זמן של השתוללות הסטודנטים האנדקיים האנטישמיים וכאשר הכריזו ״יום בלי יהודים״, לא יכול להשלים ולהיכנע. הוא ועוד חבר נכנסו לאוניברסיטה שם ספג מכות אכזריות מידי הסטודנטים הפורעים ונפל למשכב.
בסתיו 1939, בברחו מהנאצים, התגלגל לשטח הכיבוש הרוסי ועבד כמורה לחשבון בבית ספר העממי בסויסלוץ (מחוז ביאליסטוק) בכיתות ו, ז,. מתור שאיפתו להגיע לארץ סירב לקבל פספורט סוביטי ואז גורש ע״י הנ.ק.ו.ד. ליערות וולגודה. 15 חודש בילה בגירוש תוך עבודה קשה, הזנה גרועה וחוסר חופש. אהרי השחרור של הפליטים האזרחים הפולניים שהיו במחנות ההסגר במרחקי רוסיה - כתוצאה מהתנפלות הגרמנים על רוסיה הסוביטית - נדד דרומה לתוך ערבות אוזבקיסטן מתוך מגמה ברורה לעבור בהזדמנות הראשונה את הגבול ולהגיע לארץ. עברה שנה של נדודים נוספים, עבודה פיסית קשה וחוסר לחם וקורת גג, כוחותיו הפיסיים והנפשיים התדלדלו. עם הגיוס לצבא אנדרס הפולני, העבירו הרוסים במפתיע ארבע מאות יהודי טורכסטן פליטי פולין, ואותו בתוכם לפרס, על אף התנגדותם הנמרצת של חוגי אנדרס האנטישמיים, שלא רצו לקבל יהודים לצבא הפולני. בטהרן התקשר עם המשרד הא״י וביולי 1942 הגיע לארץ.
בהגיעו לארץ כחניך ״דרור״ הצטרף לקיבוץ עין-הים בעתלית. שם היה אחיו ליפא ארליך (ממייסדי עין הים, אח"כ עין כרמל, ופעיל הקיבוץ המאוחד) שנותר מכל המשפחה. אחותו נרצחה ע״י הנאצים והוריו שהיו פליטים ברוסיה מתו שם.
בקיבוץ היה 4 שנים. היה פעיל בכל שטחי החיים ובמיוחד ב״הגנה״. ובוועדת הביטחון, נשלח לקורסים שונים וסיים בהצלחה קורס מ"כים.
החיים בקיבוץ השפיעו עליו ושם באו לידי גילוי כוחותיו הרוחניים והנפשיים. נשא אשה (איטה) ונולדה לו בת (בלהה, נשואה למרדכי שפורר, אם לבן ולשתי בנות וסבתא לשניים). היה צנוע וטוב-לב, אוהב אדם ומסור למשפחתו. לעולם לא הבליט את עצמו, אם כי היה בעל ידיעות רחבות. לא דרש דבר לעצמו ונכון להושיט עזרה לכל דורש.
בא יום ועזב את הקיבוץ. לא רצה ללכת העירה והשתדל שיקבלו אותו למשק אחר ומשום שלא איפשרו לו, הוכרח לעבור לכפר אתא. עבד כפועל בנין והתכונן להתקבל לטכניון בחיפה להמשיך בלימודים הגבוהים, שכה השתוקק להם.
ב-30 במאי 1948 התגייס לצה״ל. תחילה היה בתע״ש ועבר לחטיבת גבעתי. למרות בריאותו הלקויה (בעיניו ורגליו), סירב לעבור למשטרה, כפי שהציעו לו. השתתף בקרבות לשחרור הנגב.
ובקרב בליל ט״ז בתשרי תש״ט (19.10.48), בפעולת כיבוש חוליקאת, נפל. היתה לו הזכות הגדולה להיות בין פותחי הדרך לנגב. זכרו וזכר חבריו הגבורים לא ימוש מאתנו לעולם.
אברהם-צבי (הערשקה) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג. 

נערך ע"י ישראל שק לפי דברי משה שלם ב"זמושץ' בגאונה ובשברה", ולפי אתר "נזכור את כולם" של משרד הביטחון

ראה דף "יזכור" של אברהם צבי ארליך באתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל