אריה אדיר

 

 

 

 

אריה (אריך) בן אסתר וצבי אדיר, נולד ביום י"ח באלול תר"ץ (11.9.1930) בירושלים.

בן חודש התישבה משפחתו בתל-יוסף ושם חלפו עליו שנות ילדותו הראשונות. בן שנתיים עבר עם הוריו לכפר חרות בגוש תל-מונד. גילה ענין רב בחי ובצומח. בן 7 באו הוריו לשכונת ברוכוב. מקום שם גמר את בית-הספר של זרם העובדים והוסיף להשתלם בביה״ם התיכון במקום. כאשר מלאו לו 15 שנה החל ללמוד בבית-הספר התיכון של זרם-העובדים בתל-אביב.
עודנו צעיר מאד נכנס לשורות ההגנה, ואת כל זמנו הפנוי מסר להגנה. היה בקורס למדריכים בנוער העובד. בהיותו בן 16 גויס ע״י ההגנה לקורס מ. כ. בגדנ״ע, גם מילא תפקידים אחרים ללא לאות ובמלוא האחריות.
קיבל צו גיוס מההגנה, אך דרש שישלחו אותו להכשרה מגוייסת לפלמ״ח, ויצא לקורס של חדשיים. בגמר הקורס נשלח להכשרה. רק ימים מספר הספיק לעבוד בשדות תל-יוסף ונשלח לראש־פינה. הוא התגייס בלי לגלות את גילו האמיתי ושירת בגדוד הראשון בחטיבת "יפתח". בליל 14-15 במאי 1948 כבש גדודו את מלכיה כדי לקדם פני פלישת צבא לבנון. ביום ו' באייר תש"ח (15.5.1948),
יום הכרזת העצמאות, תקפו הלבנונים בכוח ניכר ובסיוע ארטילריה. הכוח, שלא הספיק להתארגן ולהתחפר במקום, נאלץ לסגת. בקרב זה נפל כשניסה, לפי עדות חבריו לפלוגה, להוציא את הנשק שהיה אחראי לו כמפקד כיתה.

 דברי ד"ר י. רבקאי בספר "זמושץ' בגאונה ובשברה":
עוד טרם הגיע לגיל ח״י, נקטעו חייו בהתקפת גבורה נועזת יחד עם חבריו בקרב על מלכיה. את גופתו גילו אך כעבור זמן והובא לקבורה בתל-יוסף ב-22 במאי 1949.
חונך וגדל באוירה של אחריות לאומיות-סוציאלית. אביו, מהחלוצים הראשונים, הדריכהו להמשכת דרך-הגאולה. אמו הנחילה לו את ההכרה המחייבת ״עברי כי הנך, וקלט את הצו: ״לשרת את העם והארץ באנו״. ילדים כמותו, בדור הנפלא אשר קם בארץ, היו כשמואל בימי עלי - ״עבדים להשם״ ממלאי שליחות אחראית ומסוכנת.
עוד בהיות אריה תלמיד בביה״ס שבשכונת-ברוכוב צירף וכרך יחד: לימודי ביה״ס ואימוני הכנה לשרת בצבא, חמימות משפחתית עם הקור והטחב שבלילות האימונים הצבאיים בשדות, השתעשעות ילדותית תמימה (זו היתה כה נדירה) עם רצינות ומתיחות. יצא באישון-לילה מהבית ועשה לילות כימים בפעולות-ההגנה. אולם אז היה יוצא וחוזר. אך עם פרוץ ״הקרב האחרון לגאולת העם״, בתש״ח, נטש באחד הלילות את הבית להצטרף לפלוגת-לוחמים בגליל (ולפי גילו עוד פטור היה מחובת הצטרפות כזאת), ולא חזר.
אמו מעידה בעטוף עליה נפשה: ״נפרדתי ממנו אז וידעתי והרגשתי, כי לא יחזור, אולם לא עיכבתי בידו, כי הלא לכך חינכתיו וגידלתיו״.
מי יגלה עפר מעיני יל״ג, למען יראה את האשה העבריה החדשה וידע חייה ? לא רק בנים אחרים - מלאי עוז וגבורה וכוננות להקרבה עצמית - קמו לנו כעת בארץ הזאת, כי אם גם אמהות אחרות. אי תנחומים לאם ששכלה את בנה היחיד?
הוי, ״אריק״ יקר שבחבורה, חבורת הבנים המופלאים שקמו לאמהות המופלאות!

 נערך ע"י ישראל שק לפי דברי ד"ר י. רבקאי בספר "זמושץ' בגאונה ובשברה" ולפי אתר "נזכור את כולם" של משרד הביטחון.

ראה דף "יזכור" של אריה אדיר באתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל