הורווויץ יש"ש

 



ר׳ יוסף שלמה שבתי הורוויץ
, נולד בשנת תרכ״א 1861 בוולודאווה, נתקבל לרב בזמושץ׳ בשנת תרמ״א, ונפטר בחנוכה תש"ג 1943 בזמושץ'.

א.
אבי מורי, ר׳ יוסף שלמה שבתי הלוי הורוויץ היה מכובד מאד על כל האוכלוסים בזמושץ' יהודים ולא-יהודים. נוסף על כהונת הרבנות התמסר לעסקנות ציבורית והרביץ תורה ברבים. תודות לידיעתו את השפה הרוסית, מילא גם תפקיד של הרב-מטעם בימי שלטון הצאר.
בשעת ביקורו של הארכיבישוף יבלוגה בזמושץ׳, התרשם לטובה מהרב יש״ש ומסר לידו מכתב-המלצה, אשר סייע לו לא אחת להשתדל לטובת היהודים בעיר. עם פרוץ מלחמת-העולם הראשונה, ב-1914, כאשר צבאות רוסיה חזרו לעיר אחרי נסיגתם הקודמת, בא לזמושץ׳ מפקד החזית שהיה שונא ישראל! הפולנים העירוניים הלשינו לפני המפקד, שהיהודים קיבלו את פני האוסטרים בהתלהבות, ולא רצה לקבל את המשלחת היהודית! פירוש הדבר היה - נקמה ביהודים. התיצב לפניו הרב ואמר: ״הארכיבשוף יבלוגה התייחס אלי בכבוד - ואתה אינך מאמין לדברי, אלא לדברי מלשינים מתחנפים?!״ השר נתרכך וקיבל את חמשלחת חיהודית למורת רוחם של הפולנים.

בשנת 1915, כאשר רוב בני-העיר עזב את זמושץ׳ בשל המלחמה ונדדו לפנים רוסיה, הלך גם הרב עמהם. שלוש שנים שהה ביקטרינוסלב ושמו הלך לפניו. כאן ראוי להזכיר את אשתו הנאמנה שהצטיינה במידותיה הטובות ובפיקחותה. בדרך בין פסטוב לבילו-צרקוב השגיחה אמי הרבנית, כי חסרה אחת המזוודות, שנשכחה מתוך חפזון בתחנה קודמת. במזוודה היו כלי-הכסף של בית-הכנסת ובית-המדרש. היא שמה נפשה בכפה וחזרה לתחנת פסטוב ומתוך מסירות-נפש החזירה עמה את תשמישי-הקדושה. כשנשאלה לסיבת מעשה זה, ענתה: אילו היתה המזוודה משלה לא היתה מסכנת את עצמה, אבל משום שכלי-הקודש היו של הקהילה, חששה שמא ילעיזו על הרב כי במצוקתו מכר את הכלים ... ואכן שמרה על הכלים בכל הנדודים והם הוחזרו בשלמות לביהכ״נ עם תום המלחמה.

ב-1920 הגיע לעיר החדשה גדוד קוזאקים אוקראיניים בפיקודו של הגנרל בלכוביץ והחלו לפרוע ביהודים. הרב הלך למפקד-העיר והראה לו את מכתב הארכיבישוף. אחדי שהמפקד ראה את המכתב שינה את יחסו לטובה וביקש מן הרב את שעונו עם אותיות הא״ב למזכרת, הבטיח לו שגדודו לא יפרע ביהודים וכך ניצלו הרבה יהודים מפרעות.

ראוי להזכיר מקרה מופלא אחד של חייל יהודי בצבא הרוסי שנתגלגלה לו זכות תודות לרב יש״ש: אותו חייל שמר על בית-הנשק בזמושץ׳, נרדם על משמרתו והועמד בעוונו-זה לפני בית-דין צבאי. הרב הוזמן לביה״ד להשביע את העדים, ורצה בכל לבו לעזור לנדון. פנה לשופטים בהצעה שימסרו את החייל לבדיקה רפואית, כי יתכן שחלה במחלת הנפילה! כשהוכנס החייל, שלא היה חולה במחלת הנפילה, תקפו הפחד וחלה מיד באותה מחלה וכך ניצל. כאשר בא החייל להודות לרב, נזף בו הרב ואמר: מחובתו של אדם למלא את המוטל עליו. ולמקורביו אמר: אין דבר זה חוץ מגדר הטבע! אם רוצים בלב שלם לעזור ליהודי, מוצאים את הדרך״.

עם הדלקת הנר הראשון של חנוכה תש״ג נסתלק האיש הטהור. אבל כבד עטף את קהילתו, כי עמו נסתם הגולל על שרשרת-הרבנים רבת-התפארת של זמושץ׳.

יהודה הלוי הורוויץ

ב.
על ייסוד ישיבה בזמושץ׳ בהתחלת שגת תרע״ג (1912) אנו מוצאים בעתון העברי החרדי ״המודיע״ תרע״ג (1913) גליון 48 קורספונדנציה זו:
״זמאשץ׳. עירנו הנודע(ת) בקורות דברי ימי ישראל, היתה עיר מלאה הכמים וסופרים. ובשו״ת ״בית אפרים״ ו״דברי חיים״ גם כן זכורים לטוב חכמי עיר זמאשץ׳ איך שהיו גדולי תורה מאד ומבניה היו לרבנים בערים הגדולות, לבוב, אובן-ישן (הכוונה לרבי צבי הירש העללער ״חריף״) וכדומה. זקנינו יספרו לנו כי בית המדרש הגדול כה צר היה מהכיל את מרבית הלומדים עד שהיו צריכים לשבת על גבי מעלות שאצל ארון הקודש ואוצר ספרים גדול שבבית המדרש הזה גם כן יעיד כי אמנם היו מחות עסקנים למו. אבל ברבות הימים, לדאבון לב כל אוהבי תורה והוגיה, ירדה עירנו עשר מעלות אחורנית ולאט-לאט היו פוחתים והולכים הלומדים שבה, עד שכמעט אמרנו: ״נגזרנו, חלילה״.

אולם מאז ישב הרב גאון האמיתי שלשלת היוחסין מוהר״ר יוסף שלמה שבתי הורוויץ שליט"א על כסא הרבנות דפה שם לבו למנות את החסרון ולהחזיר עטרת תפארתנו לישנה! ואם כי נסיונות אחדים לא עלו בידו לא נפל רוחהו בקרבו ויאזור כגבר חלציו לנסות הלאה. בקבצו לאחרונה כששים נערים שיסד למענה ישיבה בשם ״יגדיל תורה״ ויחלקם לשלוש מדרגות (כיתות). במדרגה הראשונה לומדים במשך השבוע אצל מורם הרב המו״צ ר׳ חיים גאלדשמיד נ״י עשרה דפים גמרא עם רש״י והרא״ש וכן בשאר שתי המדרגות לומדים אצל מוריהם כפי כוחם וכשרונותיהם כפי שמסדר לפניהם מרן הגאב״ד שליט״א. והמורים משגיחים על תלמידיהם שישננו ויחזרו על לימודיהם עד שתהא משנתם שגורה בפיהם. ביום השבת יבוא רבנו לבית המדרש לבחון את התלמידים, אם הם זוכדים את גירסתם כדבעי וינסם בחידות עמוקות ובשאלות שונות למען דעת אם ישיבו כמבינים דבר מתוך דבר. ועוד יותר הגדיל לעשות בקבעו עתים לתורה עם תלמידי הישיבה מדי יום ביומו. בבואו לבית המדרש יערך לפני המעולים שביניהם פלפולי דאורייתא, איהו מותיב ואיהו מפרק מענין לענין ומסוגיא לסוגיא. כדי לחדדם ולשננם בפירושים וחידושים שונים לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא. ת״ל, התלמידים רואים ברכה בעמלם. ואמנם, המדרגה (הכיתה) הראשונה הפליאה את כל בני עירנו, כי מאז נפתחה הישיבה בחורף העבר עד כ״ג אדר א׳ גמרו מסכת כתובות ומאז ועד ר"ח תמוז סיימו מסכת גיטין, ושני הסיומים נעשו במעמד רבים מבני העיר וראשיה ולומדיה, ורבים מהם בחנו את התלמידים ונמצאו תלמודם בידם על צד היותר טוב. מרן הגאב״ד דרש לפניהם הדרנים נפלאים בפלפול עמוק ויעורר את לב בני העיר להניח יסוד לבנין בית להישיבה, למען הרים קרן התודה והוגיה״.
הכותב מודיע: ״יש תקוה, כי במהרה בקרוב אמנם תצא לפועל גם מחשבתו הטובה הזאת וברכות שמים על ראש כל העוזרים ומסייעים תבואנה״.
א. מ. פ.

בספר הביוגראפי של רבנים ״אהלי-שם״ (פינסק תרע״ב: ש. נ. גאטליעב) נמצאת גם תולדה קצרה של הרב רבי יוסף שלמה שבתי הורוויץ. נולד בשנת תרכ״א בוולודאווה, מקום שם היה אביו יהודה הלוי אב״ד, בן רבי יעקב יצהק בן הרב משולם זושא (חתן הרב יהודה לייב בעל המחבר ספר ״ליקוטי מהרי״ל"), בן הרב ר׳ ישראל, בנו של הרב הצדיק המפורסם ר׳ יעקב יצהק הלוי הורוויץ הידוע בשם ״החוזה מלובלין״ מגזע השל״ה. רבי יוסף שלמה שבתי הורוויץ נסמך להוראה בידי רבי אלעזר היים וואקס, אב״ד קאליש ומהרב צבי הירש תאומים אב״ד וולודאווה. בשנת תרמ״א נתקבל לרב בזמושץ׳.