הוברמן

 

 

ברוניסלאב הוברמן (Bronisław Huberman), כנר דגול, מורה ומחנך, נולד בצ'נסטוכובה ב-1882 ונפטר בשוויץ ב-1947.

אביו יליד זמושץ', מורה ועורך דין בוורשה, וסבו ר' מנדל קליגער, תלמיד ר' ברוך ניי. המשפחה שהתה גם בזמושץ'. הילד בראנעש גדל גם אצל סביו בזמושץ'.
הוא למד בקונסרבטוריום בוורשה אצל מיאצ'סלאב מיכאלוביץ' (Mieczyslaw Michalowicz). בהיותו "נער פלא" סייר וניגן ברחבי אירופה. הוא התחבר עם הנער ארתור רובינשטיין (Artur Rubinstein).  השניים ניגנו יחד ונשארו חברים עד מות הוברמן.

ביקורו הראשון בפלשתינה היה בשנת 1929, וכבר אז חזה הקמת תזמורת סימפונית בארץ. בשנת 1933 סרב לבקשת המנצח הדגול וילהלם פורטוונגלר לנגן עם הפילהרמונית של ברלין. בביקוריו בארץ ניגן בתל אביב ובישובים שונים. הדים לכך נמצא במאמרו של ש. רייכנשטיין "הוברמן ניגן, הרהורי מאזין לקונצרט בעין-חרוד" בספר "זמושץ' בגאונה ובשברה".

בשנת 1934 הצהיר על כוונתו להקים תזמורת, ובשנת 1936 ייסד את התזמורת הסימפונית הארצישראלית (אמה הורתה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית) שרוב חבריה היו פליטים ממרכז אירופה. הוא שכנע את המנצח הדגול ארתורו טוסקניני (Arturo Toscanini) לנצח על קונצרט הפתיחה בתל אביב בדצמבר 1936. באפריל 1938 נבחרו הוברמן וטוסקניני לאזרחי כבוד של העיר תל אביב, ושני הרחובות הסמוכים להיכל התרבות נקראים על שמותיהם.

הוברמן ניגן בסטראדיוואריוס משנת 1713 וסגנונו מאופיין בגישה חמה ורגשנית.

כך כתוב באתר "קונצרט ראשון של התזמורת הארצישראלית" של עירית תל אביב:

בעת ביקוריו בארץ בשנות ה-20 וה-30 החלה לגמול בליבו של הכנר ברוניסלב הוברמן ההחלטה להקים בארץ תזמורת פילהרמונית.

רדיפת יהודי גרמניה והרצון לסייע להשתקעותם בארץ של האמנים היהודים המריצו אותו לנקוט בפעולה. בתוכניתו, שהתפרסמה בבטאון "ידיעות עיריית תל אביב" בינואר 1934 הביע את כוונתו להקים בארץ תזמורת, שנגניה יהיו בחלקם מקומיים ובחלקם אמנים יהודיים מארצות שונות בחו"ל. כן החליט להזמין לתזמורת מנצחים יהודיים ידועי שם מארצות הברית ואירופה. הוברמן החליט כבר אז, לקיים קונצרטים לא רק לבעלי האמצעים, אלא לאפשר גם לציבור הפועלים ליהנות מקונצרטים ברמה גבוהה במחיר התואם את אפשרויותיהם. הוא כתב לאמנים יהודים מחוץ לארץ, והצליח לרכז נגנים מפולין, גרמניה, אוסטריה, הונגריה, הולנד, צ'כוסלובקיה, ארצות הברית, ליטא, רומניה ואיטליה. אליהם נוספו אמנים מקומיים, לאחר שעברו את הבחינות שערך הוברמן עצמו. כן הוזמנו מנצחים מפורסמים לנצח על התזמורת: ישעיהו דוברובן (לשעבר מנצח התזמורת הסימפונית בסן פרנציסקו והתזמורת הפילהרמונית בניו יורק) וילהלם שטיינברג (לשעבר מנצח ראשי באופרה של פרנקפורט), מיכאל טאובה (לשעבר באופרה העירונית וב"יודישר קולטור בונד" בברלין ), מלקולם סרג'נט (מאנגליה) ומנצח הקונצרט לנוער וולפגנג פרידלנדר. לקונצרט הראשון רצה הוברמן להבטיח מנצח בעל שם עולמי - את ארתורו טוסקניני. הוברמן נסע לפוגשו בזלצבורג, וטוסקניני, שסלד ממדיניות הנאצים כלפי היהודים, הבטיח לבוא באוקטובר 1936.

נתן דונביץ מספר בספרו "תל אביב חולות שהיו לכרך" בשם משה שלוש, שעמד בראש החברה הארצישראלית למוסיקה (ואח"כ אגודת התזמורת הארצישראלית של הוברמן) וממייסדי התזמורת כי תחילה לא היו בידי הוועד שהוקם להחזקת התזמורת אמצעים: אפילו את הנייר והעט לרישום הפרוטוקולים הביא מביתו. כשהוחלט לערוך את הקונצרטים בביתן האיטלקי בתערוכה, לא היו בידי הוועד אמצעים לשפצו על מנת להתאימו לאולם קונצרטים. הוועד החליט למכור מנויים מראש. האנשים ששמעו שטוסקניני יבוא לנצח, רכשו כרטיסים ובכסף מומן שיפוץ הביתן. בינתיים החלו להגיע הנגנים, והוועד שכן חלק מהם בבתים פרטיים של תושבי תל אביב, כי לא היה להם היכן לגור. לפתע הגיע מברק מטוסקניני, שלא יוכל להגיע באוקטובר. אנשי הוועד לא ידעו כיצד לנהוג: הרי כבר הודיעו על בואו של טוסקניני ואף מכרו כרטיסים לקונצרט. הם התייעצו עם דיזנגוף מה לעשות. לבסוף הוחלט לפנות לטוסקניני ולהסביר לו את המצב. טוסקניני התרצה, ואמר שיגיע במחצית השנייה של דצמבר.

הקונצרט הראשון של התזמורת הארצישראלית(שנקראה לימים התזמורת הפילהרמונית) נערך ב-26 בדצמבר 1936. קהל רב נהר לקונצרט. בין אורחי הכבוד היה הנציב העליון ארתור ווקופ ונשיא הסוכנות היהודית ד"ר חיים ויצמן (לימים נשיאה הראשון של מדינת ישראל). כשנכנס הנציב העליון לאולם, ניגנה תזמורת הכבאים את ההמנון הבריטי ואת "התקווה". כשעלה טוסקניני לדוכן המנצחים, רעד האולם מתשואות. הקונצרט נפתח בנגינת הפתיחה "סולם המשי" מאת רוסיני. כן הושמעו בקונצרט יצירות משל ברהמס, שוברט, ובר ומנדלסון. בסיום הקונצרט נערכה מסיבה מצומצמת מטעם העירייה לכבוד טוסקניני והוברמן. ב-29 בדצמבר נערכה מסיבה פומבית נוספת עם 500 מוזמנים לכבודם, באולם אוהל שם. בנאומו במסיבה זו אמר רוקח, כי "טוסקניני, כאחד מחסידי אומות העולם, בא להכריז כאן באמצעות שרביטו על זה, שלא עברו עדיין מן העולם האידאות הנשגבות של חופש מצפונם של העובדים הרוחניים בלי הבדל בין גזעם ומוצאם. הופעתו של טוסקניני בציון, ובציון דווקא, היא מחאה עזה נגד כל השליטים ונגד כל המושלטים, העוברים בשתיקה על הדיכוי הברברי של אנשי האמנות והתרבות, שחטאם היחיד הוא שהם יהודים."

ערך ישראל שק