פרץ

 


הסופר, המשורר, המחזאי, העיתונאי, המסאי ותיאורטיקן הספרות יצחק לייבוש פרץ (י.ל. פרץ) (I.L. Peretz, Perec in Polish), מגדולי סופרי יידיש ועברית בדור ההשכלה נולד בשנת 1851 בזמושץ', אז פולין הקונגרסאית, חלק מן האימפריה הרוסית, ונפטר בשנת 1915 בוורשה.

תחילה כתב בפולנית ועברית ואחר עבר לכתיבה ביידיש. בשנת 1888 פירסם את הפואמה "מאניש", תחילת הזרם הרומנטי ביידיש. פרץ סיפר את חיי יהודי מזרח אירופה מתוך אהבה רבה ובאהדה לעמך ישראל ולפשוטי הקהילה. לאו דווקא מטעמים פוליטיים, חש פרץ  קרבה לזרמים סוציאליסטיים, הן לבונד האנטי ציוני והן לפועלי ציון הציוני. למרות שברבים מסיפוריו הביע חיבה רבה לחסידים הפשוטים ולעמך, הותקף רבות ע"י חוגים דתיים אורתודוכסיים (אגודת ישראל) וחוגים שמרניים ובורגניים.

פרץ הנהיג את רפובליקת הסופרים היהודים בוורשה, קידם סופרים, עיתונאים ומחזאים רבים והיה ידיד לכמעט כל גדולי הספרות העברית ונערץ על רובם בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. תדירות התייחסו אליו כצלע בשלישיה עם שלום עליכם ומנדלה מוכר ספרים.

במקצועו היה משפטן, אך רישיונו כעורך דין ניטל ממנו באשמת חתרנות נגד שלטון הצאר בפולניה. מאז הועסק כפקיד הקהילה היהודית בוורשה.
למרות מצבו הכלכלי הרעוע תרם ונידב רבות לעיתונות, ליתומים, לסופרים נצרכים ופליטי פרעות ומלחמה.

פרץ נחשב אחד האבות הזרם הרומנטי בספרות העברית. הושפע מגדולי הספרות האירופית, אבל יש טוענים שהקדים את זרם הרומנטיקה האירופאית ואת האכספרסיוניזם הספרותי.

היה ראש לועידת טשרנוביץ (בוקובינה) - 
טשערנאָוויצער קאָנפֿערענץ או די ערשׂטע קאָנפֿערענץ פֿאָר דער יודישער שפּראַך, שנערכה בשנת 1908, ומטרתה הגדרת שפת יידיש, הספרות, המחזאות והעיתונאות ביידיש.

מספריו: "סיפורי חסידים", "סיפורי עם", "גלגולו של ניגון", "בין שני הרים", "עושה הנפלאות מווהלין", מחזות רבים.
בין מחזותיו הדרמה האכספרסיוניסטית משנת 1907 "לילה בשוק הישן - ביי נאכט אין דער אלט מארקט" המתייחס כנראה למראות זמושץ' העתיקה.

פרץ נפטר בפסח תרע"ה. בהלוויתו שנערכה באפריל 1915 בעצם מלה"ע הראשונה השתתפות כמאה אלף אנשים.

על שמו רחובות ובתי ספר.

מתוך יצירתו "באנטשע שוויג" (עברית: "בונצ'ה שתוק"): "מימיו לא בא בתלונה, לא על אלוהים ולא על בני אדם. בעיניו לא הבהיק מעולם זיק השנאה. מעולם לא נשא עיניו כלפי מעלה מתוך תרעומת. איוב לא עמד בניסיון והוא היה אומלל מאיוב... לשמונה ימים הכניסוהו בבריתו של אברהם אבינו. מוהל שאינו מומחה לא עצר בעד זרם הדם והוא סבל הכול ושתק".


יענקל דינעזאהן (1862-1919), י. ל. פרץ, שלום עליכם (1859-1916),
וורשה 1914

כתב ישראל שק