היהודים הספרדים
לאחר גירוש ספרד בשנת (1492) גם פולין משמשת מקלט לגולים. אלו עסקו בעיקר במסחר, אך היו גם בהם בנקאים ורופאים.
הסטודנטים הפולנים שלמדו באוניברסיטאות האיטלקיות הכירו סטודנטים יהודים. חלק גדול מאותם יהודים למד רפואה וידוע כי אצילים פולנים בעלי אחוזות הביאו אליהם רופאים יהודים מאיטליה.
גם מספרד מגיעים רופאים התופסים במהירות עמדה מכובדת בחיים הציבוריים של יהודי פולין.
אל היהודים הספרדים הייתה הערכה מוסרית וחברתית גבוהה בעיני האצולה הפולנית והם קבלו יחס מיוחד שאפילו היהודים הפולנים המושרשים בה מדורי דורות לא קיבלו.
המגע ההדוק של היהודים הספרדים מתחיל כשדון יוסף נשיא (1524-1579) זוכה לנהל עסקים גדולים בפולין בגלל מעמדו בחצר הסולטן כמדינאי בנקאי וסוחר בעל היקף עולמי. הוא מקבל הנחות מסחריות וסוכנים מטעמו מתחילים להביא לפולין יינות ודברי מכלת פטורים ממכס.
סוחריו של דון יוסף נתקלים בקשיים דווקא מטעמם של היהודים הפולנים תושבי העיר לבוב.
בשנת 1580 כשבנה יאן זמויסקי ההטמן של פולין את העיר הוא מזמין את היהודים התורכים לבוא להשתקע ולסחור בעירו, הוא לא נותן ליהודים הפולנים דריסת רגל בעירו כדי למנוע ויכוחים ומהומות כמו אלו שהיו בלבוב. כך נוסד בזמושץ' ישוב יהודי המורכב מיהודים ספרדים בלבד. באורח רשמי זהו מעשה שאין לו חבר ורע בכל תולדות יהדות פולין.
היהודים מקבלים כתב זכויות שבו כתוב בין היתר שאסור להעליב את היהודים, להצר את צעדיהם ולגרום נהם נזקים, עליהם להרגיש בטוחים בעיר כפי שמרגיש אציל או סנטור במדינה.
מקום מגוריהם נקבע ברחוב אחד ובסמטה שלידה. רח' הסנדלרים וסמטת המלח. הם היו רשאים להיות בעלי מגרשים. להקים בתים כראות עיניהם ולראותם כקינינם הפרטי שלהם ושל יורשיהם. בתים אלה הם רשאים למשכן, למכור ולשנות את צורתם.
ביתר העינינים נאמר בכתב הזכות עליהם לחיות בביטחון ולהנות ממשכנותיהם. אסור להעליב בהם ולפגוע בזכות הקניין והחופש שלהם. כמו-כן ניתנה להם הרשות לבנות בית-כנסת לצורכי תפילה ומותר להם להחזיק בספריהם בדפוס או בכתב כמו כן להביא מלמדים בשביל ילדיהם ואף הם כלומר, המלמדים רשאים להחזיק בספרים הדרושים להם. היהודים רשאים לקחת מיערות זמויסקי עצי בנין וכן סיד ואבנים, חינם אין כסף כמה שירצו.
זמויסקי מנדב קרקע לבית קברות בתנאי שהיהודים יקיפוהו בחומת עץ.
היהודים אינם כפופים לעירייה בשטח המסים והם ישלמו מסים שזמויסקי עצמו יטיל עליהם. בכתב הזכויות היה כתוב שיש מלאכות שליהודים אסור לעסוק בהם.
לאחר מותו של זמויסקי האקדמיה מתנוונת ומצטמצמת, היהודים הפולנים העוסקים במסחר חודרים לעיר, לסוחרים הספרדים קשה להתמודד עם הסוחרים הארמנים, עם התורכים ועם הסוחרים הנוצרים.
המושבה היהודית בעיר מתחילה להתפורר אין בעיר זכר לבית קברות של יהודים ספרדים כך שישנה השערה שהישוב הספרדי יהודי נסתיים בראשית דרכו.
היהודים האשכנזים
בשנת 1648 כבר ישנה קהילה גדולה של יהודים אשכנזים המתרחבת ומתרבה. הם לא מקבלים את הזכויות הנרחבות שקבלו היהודים הספרדים אך הפכו לחלק בלתי נפרד של הבניין הכלכלי של העיר.
הקהילה כבר מאורגנת בראשית המאה ה- .17 ידוע שבתקופה של חמילניצקי הגיע הצבא של הקוזקים אל העיר תקף את המבצר , יהודי העיר ניצלו כשהתחבאו בתוך בית הכנסת הגדול שפאר את העיר.
קהילת זמושץ' נחשבה כקהילה יהודית חשובה ובשנת 1677 נזכרה לראשונה בתעודת "ועד ארבע ארצות" שמעידה על היותה מבוססת כלכלית. ישנם מספר רב של תעודות ועד ארבע הארצות שבהן מוזכר שמה של העיר. מתעודות אלו אנו יודעים שמצבה של הקהילה היה מאד מבוסס, סוחריה רבים ואנשי כספים שהשפעתם מגיעה למרחוק. אפשר גם ללמוד על רבניה הגדולים והשפעתם התרבותית הרבה והחשובה.
זמושץ' תפסה מקום חשוב בחיי הרוח והחברה של יהדות פולין. רבניה מעורבים בנעשה בקהילות השונות הם גם עסוקים בהבאת ספרת רבנית.
באותה תקופה מתחילים להגיע ניצנים ראשונים של מאמינים במשיחיות ובקבלה.
רבי צבי הירש מזמושץ' ,החתום על אחת מתעודות ועד ארבע הארצות משנת 1678, מופיע כמאמין נלהב לסיפורי הפלאות של המקובל הגדול ר' יואל בעל שם.
זמושץ' היהודית מתחילה להיסחף אחרי החזון המיסטי והמסתורין ורק בעקבות מפח הנפש הגדול עם ההתפכחות לאחר התנועה המשיחית הגדולה שבה חברו יחד מסתורין ושבתאות מתעוררים רבניה למלחמה בגילויי המסתורין המסוכנים ליהדות הרשמית באותו זמן.
החסידות
בסוף המאה ה- 18 מתפשטת על כל רחבי פולין תנועה חדשה "החסידות" אשר חודרת לאט לאט אל תוך העיר. במחצית המאה ה- 19 החסידות מוצאת לה מקום קבוע בעיר ואין לה מתנגדים. כשבכל התפוצות עדין שררה איבה בין מתנגדים לחסידים שלעיתים קרובות באה לידי ביטוי במלחמה מכוערת, הנה כאן בזמושץ' שרר שלום "גם בדבר הזה תצטיין עדתנו, מעיד בן המקום- "כי כל בניה אוהבי שלום ואחדות, החסידים לא יקנאו את מתנגדים והמתנגדים לא יצרו את החסידים.
אופייני מאד הדבר לקהילה בזמושץ'- לא היו תככים בין חלקיה השונים, לא היה זרם דתי , רוחי, תרבותי אשר לא ספגה אליה ואשר לא קלטה ממנו ותמיד בדרך של סובלנות. "הילוכה היה בנחת" ורבניה אשר גדולים היו, כמעט תמיד חרגו מתוך גבולות הלמדנות הקפדנית.
רבי ישראל מזמושץ' הוא אחת הדמויות החשובות בהיסטוריה של העיר, רב תורני גדול ומופלא בכל החכמות הלימודיות הוא דמות המשמשת חוליה מקשרת בין ה"זמן הישן" לבין ה"עת החדשה"- ההשכלה. הוא תרם רבות לצביון התרבותי המיוחד של העיר כתב ספרים ופרושים היה גדול בתלמוד ובספרות הדת. איש אשר חכמה ותורה חברו בו יחד.
השפעתו הייתה רבה על אבי ההשכלה האשכנזית ומאה שנה אחרי שעזב את העיר רבי ישראל, מורהו של מנדלסון בברלין, שבה ההשכלה אל העיר זמושץ' .
בשנת 1912 נקרעה זמושץ', עם כלל גליל חלם מעל פולין וסופחה לרוסיה.
לפני מלחמת העולם הראשונה
שלטונות הצבא הרוסי מחליטים לחזק את מבצר העיר, לצורך כך הם מנשלים משפחות יהודיות רבות, גם פולניות ומגרשים אותם למקום אחר. בתים נהרסו. רבעים שלמים נפגעים ומנושלים רבים נאלצים לעבור ולהתיישב בעיר החדשה המנותקת מהקהילה היהודית העיקרית שחיה בתוך החומה, מתקופה זו חולק הישוב היהודי ל"עיר ישנה" ו "עיר חדשה". באותה תקופה פרצה מגפת חולירע שפוגעת קשות באוכלוסיה היהודית.
עקב הסבל הרב שנגרם בשל הרדיפות והחלוקה לשני חלקי העיר חלה ירידה בתיפקוד המוסדות היהודיים הקיימים.
המעבר לציונות
עם הכיבוש האוסטרי בשנת 1915 הגיעו מורשה ידיעות על התארגנות של תנועת "צעירי ציון" שרכשה לה הרבה אוהדים בקרב הנוער בעיר.
רוב הנוער היהודי התרכז סביב "הסתדרות צעירי ציון". פעילות זאת גררה אחריה פתיחה של סניף "המזרחי". עם הצהרת בלפור ב-1917 התחזקה ההשפעה הציונית והייתה ניכרת בכל המוסדות הציבורים בעיר.
תקופה זאת עד פרוץ מלחמת העולם שניה ב-1939 מתאפיינת בפריחה ובהתעוררות של תנועות נוער ציוניות שונות, תנועת פועלים "בונד" והקומוניסטים.
נוסדה אגודת "מכבי" שמילאה מקום חשוב בספורט. כמו כן נפתח סניף של "דרור", המפלגה סוציאליסטית,"החלוץ", "אביגדוריה", "החלוץ הצעיר."
בשנת 1917 נוסד ע"י המזרחי ביה"ס הדתי לאומי "יבנה". באותה שנה נוסד גם ביה"ס העממי "קדימה" אשר נכנס בשנת 1936לרשת בתי הספר העבריים "תרבות".
מוסדות הקהילה
רוב מוסדות הקהילה ( פרט למוסדות הפרטיים) נוהלו ע"י מוסד הקהילה הנבחר.
מוסד זה פעל עוד מתקופת ועד 4 הארצות, אך בתקופה שבין 2 מלחמות העולם מקבל את צורתו הסופית של מוסד מבצע "שלטון" הנבחר בבחירות כלליות ( כל אדם מגיל 25 ומעלה) ולצדו ,מוסד מחליט הקובע שהוא "המועצה"- מועצת הקהילה.
תפקיד מוסד הקהילה היה רחב: ניהול מוסדות הקהילה המפורטים, הטלת מסים, בחירת רב הקהילה, אחריות על בית הכנסת הגדול ועל בית המדרש.
מוסדות הקהילה היו רבים והקיפו כמעט את כל תחומי החיים היהודיים:
1. "חברת תלמוד תורה" שתפקידה היה ניהול תלמוד התורה בעיר, מקום לימוד לבני נוער מהקהילה עצמה וכן מקרב קהילות הבת של זמושץ'.
2. "חברת ש"ס הקובעת עיתים ללמוד התלמוד.
3. "חברה קדושה" שעסקה במעשי צדקה וקבורה.
4. "חברת תהילים" חברה זו הוקמה על מנת לאפשר למלמדים בחדרים להרוויח את שכרם בכבוד גם לאחר שהזדקנו ולא יכלו להוסיף וללמד ע"י תפילות תהילים על מיטות החולים או לכבוד המת.
5. "חברת נושאי המיטה" הוקמה לכבוד המת ובעיקר המת הדל שמעטים ידעוהו בחייו.
6. "חברת תיקון ספרים" שקמה על מנת לנהל את הספרים של בית המדרש העירוני, ספרייה ציבורית שערכה הרוחני והכלכלי היה רב ביותר. ספריה זו הייתה מרכז תרבותי רב חשיבות ועל "חברת תיקון ספרים" היה להעשירה בספרים חדשים ולדאוג לאחזקתם של הספרים הקיימים.
7. "חברת סנדק" שתפקידה היה טיפול ודאגה ליולדת, בין אם הנה עשירה ובין אם ענייה . מעבר לעזרה בטיפול ביולד ובילוד , סייעה חברה זו למשפחות עניות בהוצאות טקסי ברית המילה שנחוגו עם כל הקהילה.
8. "חברת ביקור חולים" שתפקידה היה לדאוג לכל חולה , עשיר כעני ע"י שליחת מטפלים ללא תשלום ותמיכה בחולה בדרכים שונות. ממוסד זה התפתח מוסד חדש הנקרא "לינת צדק" שהיה חברה פרטית שהתבססה על דמי חבר אך נתנה עזרה רפואית גם לעניים.
9. בית חולים היהודי שנוסד באמצע המחצית השניה של המאה – 18 זכבה לתמיכה כלכלית ע"י הגביר יהושוע מרגליות והפל להיות בית חולים מודרני. בית החולים היה תפארתה של הקהילה היהודית בזמושץ' אך לאחר 100 שנות פעילות נסגר במאה ה- 19 בגלל קשיים תקציביים.
10. הימנסיה של הקהילה הייתה פתוחה לכל תלמיד שלא רצה או שלא איפשר מצבו הכלכלי לפנות לגימנסיה ממשלתית. תלמידים עניים קיבלו הנחה בשכר לימוד והיו שלא שילמו בכלל.
11. חברה לשמירה הבריאות "טאז"- מטרתה לדאוג לבריאות הציבור בעיקר בקרב השכבות העניות . בוארשה היה מרכז "טאז" שמימן את הסניפים האחרים ע"י תרומות גדולות ותשלומי חבר. הדאגה לילדי העניים באה לידי ביטוי בחינוך להגיינה וניקיון, קייטנות נופש והבראה.
לצד המוסדות הציבוריים עמדו בתי הספר והחדרים , הסיפריות ו- שני מוסדות כלכליים :
1. קופה קואופרטיבית לקרדיט הדדי שהיא מעין בנק פרטי בעל ציביון לאומי.
2. בנק לסוחרים שהיה מיועד לבני המעמד הבינוני ומעלה בעיקר עבור סוחרים גדולים.
החיים היהודיים בזמושץ' , על כל גווניהם – החסידים והמתנגדים, המשכילים ה"בונד" והציונים, העשירים והעניים סוחרים, בעלי מלאכה ואנשי רוח על כל המוסדות הפעילים הבניינים המסורות והתרבות המפוארת רבת השנים חרבו ונעלמו בתקופת השואה.
כשבועיים לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה – 13 לספטמבר 1939 כבשו יחידות אוסטריות של הצבא הנאצי את העיר והניפו את דגל צלב הקרס בראש המגדל הגבוה, שבככר המרכזית. בשלב זה התנהגו הגרמנים בצורה מאופקת יחסית משום שידעו שהעיר שייכת לרוסים על פי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב. ואכן אחרי 12 יום נכנסים הטנקים של הצבא האדום לזמושץ'.
היהודים מקבלים אותם כמושיעים ובשמחה שמתבררת כמוקדמת מידי. בעקבות חוזה רוסי- גרמני הועברה העיר חזרה לגרמנים.
הרוסים החוזרים מזרחה מסכימים לקחת עימם כל יהודי שיחפוץ ואכן רבים מיהודי זמושץ' עוזבים בעקבות הצבא הרוסי. בדרך מזרחה ,חלקם מחליטים לחזור, חלקם נשאר באוקראינה וחלקם נשלח לסיביר.
בזמושץ' הגרמנים מתחילים לנהל את ענייני המקום , מקימם את "מועצת היהודים" ( היודנראט) ובעזרתה הם גוזרים גזרות של מסים , עבודות כפיה ולבסוף ריכוזם ב"עיר החדשה" שהפכה להיות מעין גטו פתוח.
ב- 11 לאפריל 1942 התבצעה ה"עקירה הגדולה" היהודים רוכזו בככר הגטו, הועלו על מחנות בדרכם למחנה בלז'ץ שהתחיל לפעול. בעיר נשארו רק "היהודים החיוניים" למאמץ המלחמתי הגרמני.
ב- 15 ליולי 1942 מתבצעת ה"עקירה השניה" ושטח הגטו צומצם.
ב- 18 לאוקטובר 1942 מכריזים הגרמנים על זמושץ' כ"יודן ריין", ועל כל היהודים שנשארו לעזוב את העיר במצעד רגלי לעיירה הסמוכה איזביצה, שנועדה לדברי הנאצים לשמש כעיר של יהודים.
כל יהודי אשר ייתפס בעיר זמושץ' אחרי התאריך הנ"ל דינו- מוות.
בנובמבר 1942 חיסלו סופית הנאצים את יהודי זמושץ' בעיירה איזביצה וכן מספר רב של פולנים אנשי אינטיליגנציה מורים כמרים וזאת כדי להפוך את זמושץ' לאזור חיץ בעל השפעה גרמנית. במקומם הובאו לאזור תושבים חדשים- גרמנים מאזור בסרביה.
בקיץ 1944 החלו להגיע שמועות על מפלת הגרמנים. מפעם לפעם נראו מטוסים רוסיים מפציצים שיירות של חיילים גרמנים נסוגים. הצבא האדום נכנס שוב לזמושץ' ומנע את נסיגת החיילים הגרמניים ללובלין. כך נתפסו הגרמנים אחראים לזוועות שהתרחשו באתר הרוטונדה (מפעל התחמושת שנקרא ע"ש פוחובניה) שהיה סמל לכיבוש הזוועתי הנאצי.
בסוף 1945 החלו חוזרים פליטים יהודים מרוסיה בדרכם לזמושץ' כדי לחפש ניצולים וקרובי משפחה. במקום נפתח בית מחסה זמני לפליטים יהודים אך הוא לא פעל זמן רב כי רובם שאפו לצאת בדרכם מערבה. כשכל רצונם הוא לעזוב במהירות האפשרית את המקום שהפך להיות בית קברות יהודי אחד גדול.
