בשנת 1917 נוסד בית הספר "יבנה", בית-ספר ציוני דתי זה היה מודל ראשוני . מספר שנים לאחר מכן השתנה המבנה של ביה"ס.
ביה"ס היה שייך ל"מזרחי" והמנהל הראשון היה מרדכי יוסף קורנפלד. בית- הספרהיה עממי אורתודוכסי שייך לזרם הציונות המתקדמת. תכנית הלימודים הייתה בפולנית פרט ללימודי יהדות שהיו בעברית.
כל שאר המקצועות במערכת הלימודים התנהלו כמו בבית ספר פולני, בשפה הפולנית. ביה"ס היה קיים 6 שנים בין השנים 1917 – 1923 ונמצא בעיר הישנה ברובע העתיק מס' 3 .
בשנת 1921 היו בו 80 תלמידים. בין בתי הספר הדתיים זה היה ביה"ס הגדול ביותר בעל מספר תלמידים הכי גבוה .מנהל ביה"ס היה לייבוש סובול.
אין שום מסמך המתאר את תכנית הלימודים.
בתי ספר דתיים אחרים היו ה"חדר", תלמוד תורה, בית יעקב וגם ישיבה.
החדר ותלמוד תורה נועדו לילדים עד גיל 13. "תלמוד תורה" היה בי"ס עירוני ואילו החדר היה פרטי. הילדים שלמדו במוסדות אלו היו בדרך כלל ילדי עניים שלא יכלו לשלם שכר לימוד.
ב"חדר" החלו את הלימודים בקריאה וכתיבה בעברית כי זה היה נדרש
ללימודי הדת התורה והתלמוד.
אופן הלימוד היה נעשה כך; ה"מלמד" אומר והילדים משננים בע"פ. החדר עצמו היה תמיד קטן וצפוף לרוב היה בבית המלמד עצמו. התנאים ההגיינים היו ירודים ולכן היו תמיד מבקרים את המלמדים על התנאים בהם הם מחזיקים את תלמידיהם. תמיד היו תלונות מצד ההורים על התנאים הגרועים.
חלק מה"חדרים" היה שייך ל"אגודה" ובעלי החדרים רצו לקבל תנאים של בית-ספר. חלקם הפכו להיות בתי ספר והרחיבו את תכנית הלימודים.
בתכנית הלימודים היו 23- 37שעות למוד שבועיות. חוץ מ- 12 שעות שבועיות של לימודי עברית למדו פולנית, חשבון, היסטוריה, טבע, גאוגרפיה וגאומטריה.
למרות השינוי והתוספת של שעות לימוד במקצועות שונים עדיין תכנית הלימודים לא הייתה שווה ברמתה לבית ספר פולני רגיל.
בערים הגדולות התקיים "חדר מודרני" ובערים הקטנות המשיך להתקיים אותו חדר קטן וצפוף.
מאחר ותכנית הלימוד לא קיבלה הכרה ע"י משרד החינוך נאלצו רבים מן התלמידים להשלים את לימודיהם היסודיים בביה"ס הפולני אחר הצהרים או לעיתים בבוקר.
היו שני בתי ספר של תלמוד תורה שהיו בשני מקומות שונים: האחד בעיר הישנה והשני בעיר החדשה.
בשנת 1921 המנהל והמורים קיבלו את המשכורת דרך העיריה. ב"תלמוד תורה" בעיר הישנה היו אז 50 תלמידים והמנהל היה ה"מלמד" פנחס הולץ.
בשנת 1928 נרשמו כבר 28 ילדים ששילמו שכר לימוד מאחר ולהוריהם הייתה פרנסה קבועה כגון: חייטים, סבלים, בעלי דוכנים בשוק, בביה"ס למד הבן של האופה, בנו של סוחר עתיקות בנו של צבעי ובנו של סנדלר.
מטעם העירייה ניהלו את ביה"ס מר הרש ארליך ומר חיים הימלנדר. הם עשו עבודה חשובה בעירייה ובזכותם ביה"ס התקיים.
בשנת 1922 למדו בבי"ס בשתי שפות: באידיש ובעברית . חשבון ומקצועות נוספים לימדו בפולנית.
בעיר החדשה נפתח גם כן תלמוד תורה ואת ניהולו קיבל סגן הרב מרדכי שטרנפלד. המלמדים היו אב ובנו למשפחת שוורצברגר. האבא לימד את התלמידים הבוגרים והבן שלמה לימד את הצעירים. מספר התלמידים שם היה 30. אלו היו ילדים ממשפחות דלות אמצעים. חלק מהתלמידים היו יתומים.
ברחוב ה- 3 במאי מס' 7 התנהל "חדר ישראל" המלמדים היו אייזיק לייב קאיל וכן וולף שטיינר. היו שם 40 תלמידים.
ברח' העליון היה חדר לאיציק מולק בו למדו 20 תלמידים. ברוב החדרים לימדו עלפי תכנית מסורתית ישנה. רוב המלמדים לא ידעו לדבר פולנית ולכן לא יכלו ללמד את המקצועות האחרים.
בשנת 1918 התקיים חדר "חונגירה" ברח' אורמיינסקה 8 שם למדו 50 נערים . גודלו של החדר היה 8X 3 מ' ובו גם מטבח ופינת האוכל של המורה. התנאים הסניטרים היו גרועים ביותר.
ה"חדרים" הפרטים היו סגורים בפני ביקורות המימסד ולכן אי אפשר היה לגרום לשינויי בתנאים.
אין שום מסמך המתאר כמה חדרים היו וכמה תלמידים למדו בחדרים.יש להניח שמספר החדרים היה גדול יותר ממה שהיה ידוע לשלטונות.
תלמידי ה"חדר" המוכשרים המשיכו אחר כך ללמוד בישיבה והיו שנהיו רבנים, דיינים, מורים לדת ותלמודיסטים.
בזמושץ' היתה ישיבה פעילה שנקראה "עץ חיים". נוסדה ב- 1900 ושכנה ליד בית הכנסת העתיק בעיר הישנה.
את הישיבה ניהל מנהל שהובא מהעיר וולדאב , צאצא של הרב מלובלין, הרב יוסף שלמה הורביץ. המנהל הגיע לזמושץ' בהיותו בן 29. אחרי שנפטר ניהל את הישיבה סגן הרב חיים גולדשמיט, לאחריו הרב אברהם קוטלר. בישיבה היו יותר מ- 100 תלמידים.
בית-יעקב
בשנת 1920 נוסד בית-ספר דתי לבנות "בית יעקב" ששכן בעיר הישנה. תכנית הלימוד היתה מבוססת על חינוך דתי ולימודי מסורת יהודית. תלמוד לא למדו שם שנאמר " מוטב לשרוף את התלמוד מאשר לתת אותו בידי נשים". לא לימדו בו גם כתבי קודש.
בצוות ההוראה היו רק נשים.
