אברהם צבי (הערשקה) ארליך (1918-1948) בן רבקה ואהרון יוסל
אברהם צבי הערשקה ארליך נולד ב ביום כ"ט בטבת תרע"ח, 13 בינואר 1918 בקורסק, רוסיה, ליוסל בן-ציון ורבקה. משפחתו נדדה מזמושץ' במלה"ע הראשונה.
בשנת 1922 עבר עם הוריו לזמושץ'. אחד מטובי הנוער החלוצי הלומד בעירנו. גבה קומה, חיוור ורזה ופניו ענוגות וצוחקות, ומעידות על טוב לב ומסירות לדרך שבחר. תלמיד הגימנסיה של הקהילה היהודית בזמושץ. מייסדי הגימנסיה הזאת העתיקו את תכנית הלימודים הממשלתית. שפת ההוראה היתה פולנית, הלימודים במקצועות היהדות מועטים ביותר. מנהלי הגימנסיה היו מבין חוגי המתבוללים למחצה. אין פלא שעם חינוך כזה היה רעיון התחיה הלאומית זר לרוב התלמידים ומפאת נחשול האנטישמיות שהציף אז את הנוער הפולני הלומד נשאו את עיניהם למהפכה שממנה תצמח כל הישועה. רוב התלמידים השתייכו לסוג המתבולל ה״סאלון קומוניסטי״, שהתנכרו לרעיון הציוני. הערשקה העז לשחות נגד הזרם והתמסרותו לרעיון הציוני-סוציאליסטי היתה ללא גבול. היה פעיל מאד בעבודה הציונית המעשית. כאוסף כספים למען הקק״ל, ועם יכלתו החינוכית הרבה טיפח את רעיון ארץ ישראל העובדת בין הנוער העובד בהסתדרות ״פרייהייט – דרור״. בעל כשרונות, היה התלמיד הראשון והלימודים עלו לו בלי מאמצים מיוחדים, והקדיש את כל זמנו בערבים לעבודה תרבותית וחינוכית בין הנוער.
בבחינת הבגרות, שהיתה אקסטרנית (משום שלגימנסיה יהודית לא היו בפולין אותן הזכויות כמו לגימנסיה ממשלתית) עמד בהצלחה רבה ויו״ר הועדה הבוחנת, פולני אנטישמי, ניבא לו עתיד מזהיר. הוריו, ממעמד הבינוני המדולדל, היו חסרי אמצעים הנחוצים להמשך לימודיו והוא נאלץ לעסוק שנה שלמה בעבודות הוראה כדי לאסוף את הסכום הדרוש. בגלל מצב כלכלי גרוע, נאלץ לעסוק שנה בהוראה כדי שיוכל להמשיך בלימודים. בשנת-הלימודים 1938-1939 נתקבל לבית-הספר החקלאי הגבוה בווארשה לאחר שעמד בתחרות.
גם באוניברסיטה היה פעיל הרבה בחוג האקדמאים של צ"ס (הציונים הסוציאליסטים). היה זה זמן של השתוללות הסטודנטים האנטישמים האנדקים (Narodowa Demokracja, Endecja) וכאשר הכריזו ״יום בלי יהודים״, לא יכול להשלים ולהיכנע. הוא ועוד חבר נכנסו לאוניברסיטה שם ספג מכות אכזריות מידי הסטודנטים הפורעים ונפל למשכב.
בסתיו 1939, בברחו מהנאצים, התגלגל לשטח הכיבוש הרוסי ועבד כמורה לחשבון בבית ספר העממי בסוויסלוץ' (Świsłocz, מחוז ביאליסטוק) בכיתות ו, ז,. מתור שאיפתו להגיע לארץ סירב לקבל פספורט סובייטי ואז גורש ע״י נ.ק.ו.ד. (НКВД СССР, קומיסריון הפנים העממי של ברית המועצות, ) ליערות וולגודה. 15 חודש בילה בגירוש תוך עבודה קשה, הזנה גרועה וחוסר חופש. אחרי השחרור של הפליטים האזרחים הפולניים שהיו במחנות ההסגר במרחקי רוסיה – כתוצאה מהתנפלות הגרמנים על רוסיה הסובייטית – נדד דרומה לתוך ערבות אוזבקיסטן מתוך מגמה ברורה לעבור בהזדמנות הראשונה את הגבול ולהגיע לארץ. עברה שנה של נדודים נוספים, עבודה פיסית קשה וחוסר לחם וקורת גג, כוחותיו הפיסיים והנפשיים התדלדלו. עם הגיוס לצבא אנדרס הפולני, העבירו הרוסים במפתיע ארבע מאות יהודי טורקסטאן פליטי פולין, שהצטרפו לצבא אנדרס, ואותו בתוכם לפרס, על אף התנגדותם הנמרצת של חוגי אנדרס האנטישמיים, שלא רצו לקבל יהודים לצבא הפולני. בטהרן התקשר עם המשרד הא״י וביולי 1942 הגיע לארץ.
בהגיעו לארץ כחניך ״דרור״ (פרייהייט) הצטרף לקיבוץ עין-הים בעתלית. שם מצא את אחיו ליפא ארליך (1909-1981), ממייסדי עין-הים ועין-כרמל, שנשאר לו מכל המשפחה – אחותו נרצחה ע״י הנאצים והוריו שהיו פליטים ברוסיה מתו שם.
קיבוץ עין הים, ראשית שנות 1940 (?). ברקע הר הכרמל
https://he.wikipedia.org/wiki//עין_הים
בקיבוץ היה ארבע שנים. היה פעיל בכל שטחי החיים ובמיוחד בהגנה״. ובוועדת הביטחון, נשלח לקורסים שונים וסיים בהצלחה קורס מ"כים.
החיים בקיבוץ השפיעו עליו ושם באו לידי גילוי כוחותיו הרוחניים והנפשיים. נשא אשה (איטה) ונולדה לו בת (בלהה, נשואה למרדכי שפורר, אם לבן ולשתי בנות). היה צנוע וטוב-לב, אוהב אדם ומסור למשפחתו. לעולם לא הבליט את עצמו, אם כי היה בעל ידיעות רחבות. לא דרש דבר לעצמו ונכון להושיט עזרה לכל דורש.
בא יום ועזב את הקיבוץ. לא רצה ללכת העירה והשתדל שיקבלו אותו למשק אחר, ומשום שלא אפשרו לו, הוכרח לעבור לכפר אתא. עבד כפועל בנין והתכונן להתקבל לטכניון בחיפה להמשיך בלימודים הגבוהים שכה השתוקק להם.
ב-30 במאי 1948 התגייס לצה״ל. תחילה היה בתע״ש ואחר עבר לחטיבת גבעתי. למרות בריאותו הלקויה (בעיניו ורגליו), סירב לעבור למשטרה, כפי שהציעו לו. השתתף בכל הקרבות לשחרור הנגב.
ובקרב בליל ט״ז בתשרי תש״ט, 19.10.48, נפל בפעולת כיבוש חוליקאת (לימים חֶלֶץ) בעת מבצע "יואב" (כינויו של יצחק דובנו, מפקד נגבה, 1913-1948) לפריצת הדרך לנגב, עליו פיקד יגאל אלון (1918-1980). היתה לאברהם צבי הזכות הגדולה להיות בין פותחי הדרך לנגב. זכרו וזכר חבריו הגבורים לא ימוש מאתנו לעולם.
חיילי גבעתי במשלטי חוליקאת אחרי כיבושם במבצע יואב, אוקטובר 1948, תשרי תש"ט
https://he.wikipedia.org/wiki//משלטי_חוליקאת
אברהם צבי (הערשקה) הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בכפר וארבורג.
כתב משה שלאם, שאר בשרו, בספר "זמושץ בגאונה ובשברה”
ערך ישראל שֶׁק, גם הוא שאר בשרו
