התפתחות התנועה הציונית ותנועות הנוער בעיר
התנועה הציונית בעיר החלה עוד בימי "חיבת ציון" והתגברה במיוחד בזמן התהוות הציונות.
אוהדי הרעיון הציוני בזמושץ' התרכזו בעיקר בין מתפללי בית המדרש. בזמן השלטון הצארי הייתה התנועה בלתי לגאלית אך למרות זאת הורגשה בעיר. מספר אישים, ביניהם מר קויוטקין והרב ניסנבוים, עודדו את הציבור לפעולה למען יישוב ארץ ישראל.
העסקנים החלו להפיץ שקלים ומניות של הבנק הקולוניאלי ולאסוף תרומות למען הקרן הקיימת לישראל.
בין העסקנים בלטו במיוחד: ד"ר יצחק גליבטר, אלקנה גליבטר, צבי הנדלסמן, יעקב שניאורסון ואחרים. צבי חיים גליבטר חזר באותה תקופה מא"י כחניך הגימנסיה העברית ביפו.
בשנת 1905 תפסה התנועה תאוצה בין תלמידי בתי מדרש ובין המשכילים. הם עשו רבות למען הפצת השפה העברית ויסדו בשנת 1909 בית ספר עברי ציבורי בשם "חדר מתוקן" שבו חונכו בני התלמידים ברוח התרבות העברית המתחדשת. כשפרצה המלחמה בשנת 1914 נעצרה הפעילות בעיקר בגלל עזיבתם של עסקנים ציונים את העיר. הם נדדו לרחבי רוסיה ביניהם היה גם העסקן הירש הנדלסמן שהיה פעיל אחר כך בתנועה בברדיצ'ב.
בקרב בני הנוער ניתן להבחין בשלושה זרמים עיקריים :
זרם אחד שלא ראה את עתידו בפולין ושאיפתו הייתה לעלות לארץ ישראל, היו בין שורותיו אפילו בנים להורים חסידיים. בחורים ובחורות הלכו לעבוד עבודת כפיים בעיר או בכפרים הסמוכים כהכנה לחיים בארץ ישראל. חלק מהנוער הציוני עלה לישראל בדרכים עקלקלות והווה את הגרעין של הישוב וההגנה.
הזרם השני היה בני נוער שהושפעו מהתנועה הקומוניסטית וראו ברוסיה את עולם המחר. זרם זה האמין שיהא זה עולם שיפתור את בעיית היהודים ע"י נתינת שוויון זכויות ליהודים.
חלק מהנוער הקומוניסטי עבר בדרכים מחתרתיות לרוסיה ושלם על- כך בחייו, הוא הושמד במחנות ריכוז של התנועה הסטליניסטית.
הזרם השלישי היה זרם ביניים, מתון, פסיבי שהמתין להתפתחות הדברים.
צעירי ציון
עם הכבוש האוסטרי בשנת 1915 מתחילה להתארגן תנועה לגאלית בביתו של צבי חיים גליבטר, מתחילות להתארגן אסיפות של נוער למען יסוד הסתדרות נוער ציונית. בו זמנית בוורשה מתארגנת תנועת "צעירי ציון" שזוכה לאהדה גם בזמושץ'.
נשכר אולם ובו מכריזים על הקמתה של תנועת "צעירי ציון" בזמושץ'.
מאחר ופולין הייתה מחולקת בין הכיבוש האוסטרי והגרמני, התנועה הייתה מסונפת באופן רשמי למרכז התנועה הציונית בווינה בשם "קדימה", משם קיבלה את האישור לפעול.
הועד הראשון של הסתדרות צעירי ציון היה מורכב מהחברים צבי גליבטר, צבי הכט, ישראל רוסט ואחרים. ההסתדרות ריכזה סביבה כמעט את כל הנוער היהודי, אספו תרומות למען הקק"ל, הפיצו שקלים, ניהלו עבודת הסברה מקיפה, ארגנו שעורי ערב בעברית, והיה להם גם חוג דרמטי פעיל. את השעורים ניהל צבי חיים גליבטר עם המורה יוסף צ'סלר שבא במיוחד מפינסק.
ההסתדרות שימשה כועד מחוזי לעיירות הסמוכות. צבי חיים גליבטר וחברי הועד ביקרו בכל העיירות הסמוכות ועוררו את הנוער היהודי לבוא ולהשתתף בפעילות הציונית. תודות לפעילות זו נוסדה בסביבה רשת שלמה של הסתדרויות ציוניות.
הסתדרות "צעירי ציון" בעיר פתחה במשך הזמן סניפים בפרברי העיר הקימה סניף בעיר החדשה, פעיליו היו שמחה צווירן, יעקב פייגנבוים, א. רוזנמן, שטרן ואחרים.
בשנת 1917 התקיים בזמושץ' כינוס מחוזי של כל ההסתדרויות הציוניות.
באותה שנה עם הצהרת בלפור התחזקה העבודה והשפה הציונות היתה מורגשת בכל המוסדות הציוניים בעיר.
בשנת 1918 כשהכריזו על "קרן גאולה" נתקבלה ההכרזה בהתלהבות ע"י רוב האוכלוסיה היהודית. נאסף סכום ניכר של כסף במזומנים, חפצים יקרים כמו תכשיטי זהב וכסף ואבנים יקרות.
באמצע השנה נסגרה ההסתדרות הציונית ע"י השלטון האוסטרי בגלל החשש מפני שיתוף פעולה עם האנגלים, התנועה ירדה, לתקופה קצרה, למחתרת אבל לא הפסיקה את פעילותה.
באותה שנה עם פתיחת הגבול הרוסי, חזרו הרבה פליטי מלחמה יהודים לעיר ביניהם יצחק פונט ועוד חברים שהיו מושפעים מהאידיאולוגיה של תנועת "צעירי ציון" שהתפתחה ברוסיה. י. פונט עשה רבות לגיבוש הרעיון הציוני הסוציאליסטי בהסתדרות "צעירי ציון" בעיר וניהל את הויכוח האידיאולוגי עם יריבי הציונות בשכבות הפועלים "בונד" והקומוניסטים.
בסוף שנת 1918 עברה זמושץ, שהיתה עד כה תחת השלטון האוסטרי, לשליטת הפולנים. החלה נשקפת סכנה לאוכלוסיה היהודית מצד אלמנטים אנטישמיים פולניים. ההסתדרות הקימה קבוצת הגנה אשר בידיה נמצאה כמות קטנה של נשק.
בשנת 1920, בזמן מלחמת פולין והבולשביקים, שהה זמן קצר בעיר האטמן פטלורה שחייליו רצחו יהודים רבים באוקראינה. נערכה פגישה בינו לבין המפקד העליון של הצבא הפולני פילסודסקי למען כריתת חוזה לעזרה הדדית בין הצבא הפולני והקוזקים האוקראינים.
בין חברי הסת' "צעירי ציון" התגבש הרעיון לחסל את הרוצח פטלורה ולנקום את דם היהודים שנשפך ע"י הקוזקים האוקראינים.
לביצוע ההתנקשות התנדב הח' אברהם הרץ, אבל לאחר שיקול דעת רציני שצעד כזה עלול לגרור אחריו גל של פרעות באוכלוסיה היהודית שהייתה ממילא כבר נרדפת ע"י שלטון הפולני, בתואנה כי היהודים אוהדים את הבולשביקים, החליט ועד "צעירי "ציון" למנוע את הוצאתה של ההתנקשות לפועל.
בשנת 1921 נערכו הבחירות הראשונות הדמוקרטיות למועצת העיר בזמושץ', "צעירי ציון" ניהלו מלחמה ביריבים משמאל ומימין, כמו גם במתבוללים ובשתדלנים למיניהם. ההסתדרות העבירה 3 נציגים למועצת העיר: צבי חיים גליבטר, ישראל רוסט ושטרן.
בפעם הראשונה נשמעה הצרה מעין זו שנקראה ע"י ישראל רוסט: דרישה לזכויות לאומיות למיעוט היהודי כמו, בתי ספר לילדי יהודים בעברית ובאידיש ושלטון עצמי אוטונומי בעניינים הפנימיים של היהודים.
גם בתנועה המקצועית של הפועלים היהודים הייתה השפעה להסתדרות "צעירי ציון". האגודה המקצועית של עוזרי בתי המסחר למשל, הוקמה על ידה והייתה כולה תחת השפעתה.
תנועות נוער נוספות
בשנת 1921 נוסדה בזמושץ' אגודה לספורט ''מכבי" שמילאה תפקיד חשוב בהתפתחות הספורטיבית של הצעירים היהודים בעיר. חברי מכבי פעלו גם בשטחים שונים של העבודה הציונית. בין פעיליה התבלטו משה לוכסנבורג, שמחה גליבטר, יעקב בייצ'מן, ואחרים.
עם עליית פעילי הסתדרות "צעירי ציון" לארץ, נחלשה במידת מה הפעולה הציונית ומספר החברים ירד עם פרישתם של גורמים שלא היו מושרשים בתנועה והסתפחו למפלגות הפועלים היהודים מבין מתנגדי הציונות, כמו "בונד" ו"קומוניסטים".
בזמן הזה נתעורר הרעיון לייסד הסתדרות נוער ציונית לא פוליטית למען עבודה ציונית מעשית כמו אסוף כספים למען הקרנות, הפצת שקלים ועבודה תרבותית ברוח הציונות בין הנוער.
בשנה זו נוסדה הסת' נוער ציונית חדשה בשם "ציונים צעירים". בין מייסדיה היו משה רובינשטיין, שמואל דולכר, אברהם פכר ועוד אחרים.
הסתדרות זו ריכזה את הנוער היהודי למען פעילות ציונית, על- ידה נוסד החוג העברי של "חובבי שפת עבר" שייסד את הספרייה העברית הציבורית הראשונה ופעל הרבה למען הקרנות הציוניות.
בתוך ההסתדרות היה חוג רב השפעה שאהד את הרעיון של "ארץ ישראל העובדת" והשתתף באיסוף כספים למען המוסדות הכספיים של פועלי ארץ ישראל והפיץ מניות של בנק הפועלים.
בשנת 1922 היו בחירות לסיים (פרלמנט) הפולני.
יצחק גרינבוים יסד גוש מיעוטים לאומיים שהציגו את רשימתם המאוחדת לבחירות אלו. זו הייתה תשובה לחוק הבחירות שנוצר ע"י גורמים אנטישמיים עם מגמה למעט את נציגותם היחסית של היהודים ויתר המיעוטים הלאומיים ב"סיים" (פרלמנט) הפולני. רעיון זה של מלחמה לשיווי זכויות של האזרחים היהודים בפולין היכה גלים בין הצעירים ועורר אותם לפעילות מיוחדת. חברי הסתדרות "ציונים צעירים" התמסרו לעבודה זו וצעדו בראש מלחמת הבחירות בעיר. רשימת גוש המיעוטים הלאומיים במחוז זמושץ' נחלה אז נצחון והועברו שני צירים לסיים אחד אוקראיני והשני –ד"ר יצחק שיפר.
בשנת 1924 התחילו להתגבש בין חברי "ציונים צעירים" נטיות להגדרה מפלגתית מכל האידיאולוגיות שהיו קיימות בתוך התנועה הציונית.
הסתדרות "צעירי ציון" התפזרה וכל אחד פרש למפלגה הקרובה לו ברוחה. בין הפורשים היו אברהם פכר, יעקב ניימרק, מרדכי לסטיגזון, לייב ברנדווין ועוד אשר יסדו את המפלגה הסוציאליסטית "דרור'' שמרכזה נמצא היה בוורשה והיו לו סניפים ספורים בפולין. הסניף הראשי שנתארגן בתקופה זו היה בזמושץ'.
יוחנן מורגנשטרן יסד סנף חדש של "צעירי ציון". הם פתחו אולם חדש בעיר החדשה עוזריו היו גרשון צוקר, לוי רוזנמן, יעקב קליכשטיין, ויצחק אונטרכט.
הייתה לתנועה השפעה בקרב הפועלים והיא יסדה אגודה מקצועית של פועלי העור בהנהלתו של יהודה וגנר. הם הקימו גם את האגודה לפעילות גופנית ''הפועל'.' הפעילים היו צלר, פלשלר, ברגרזון ואחרים.
שמואל הכטמן, משה שלם, מאיר גולדהאר, בנימין רוזן ואחרים יסדו סניף של מפלגת עבודה ציונית שמה היה "התאחדות'' קמה הסתדרות ציונית כללית ובין פעיליה היו צבי חיים גליבטר, שלום ויינר, ישראל רוסט, מרדכי וגשול, לייביש לוין ואחרים.
שלמה וליצקר ויהודה קורנבליט יסדו סניף של "ציונים רביזיוניסטים."
יעקב ניימרק, מנחם זילברשטיין יהודה וגנר, מנחם זינגרמן, ואחרים חידשו את פעילות ''החלוץ" הם הקימו חוגים רבים לבני נוער שלימדו את תולדות התנועה הציונית ותנועת הפועלים בארץ, ניהלו עבודת הכשרה תרבותית וגופנית והכשירו עצמם לקראת תפקידים חלוציים בארץ. הם טיפחו קבוצות לחטיבת עצים ומאפיה לאפיית מצות. כשצברו סכום כסף מספיק מההכנסות של העבודות האלו ניגשו להקים משק חקלאי.
אביגדור אינלנדר שהיה יהודי אמיד תרם כעשרים דונם אדמה סביב זמושץ' מבלי לקבל תשלום וכך קם המשק להכשרה חקלאית "אביגדוריה"
כמו כן התארגנה הסתדרות "החלוץ הצעיר" בין פעיליה היו יהודה אייזנפלד, חייקה פונט, רחל זוברמן, משה הורנפלד, זאב קיפה, יצחק זינגרמן ועוד אחרים.
עם האיחוד של פועלי ציון (ימין) עם צעירי ציון וחברי "דרור" נוצרה בעיר מפלגה חזקה של פועלי ציון שהשפעתה הייתה ניכרת בכל המוסדות הציבוריים בעיר. הם השתתפו בכל הבחירות למועצת העיר והקהילה היהודית. הנציגים במוסדות אלו היו משה הרמן, לוי רוזנמן (בעירייה), מאיר פקלר, יהודה וגנר (בקהילה). בין פעילי הסתדרות הנוער "פרייהייט" היו ליפא ארליך, ישראל צ. גולדברג, ניסן וגשול, איסר רוזן ועוד רבים אחרים.
חברי פועלי ציון בזמושץ' הוציאו את השבועון היחידי בשפה האידית "זאמאשטשער שטימע" (קול זמושץ'). היוזם היה יוחנן מורגנשטרן ואחריו המשיך בהוצאת העיתון ליבצי גולדגרבר. המפלגה הזאת הייתה פעילה למען הקרנות הציוניות, והייתה לה השפעה ניכרת בתנועה המקצועית על הפועלים היהודים. היא יסדה אגודה מקצועית של פועלי העור בהנהלתו של יהודה וגנר.
חברי סניף "פועלי ציון" בעיר הפעילו את הליגה למען ארץ ישראל העובדת שהקיפה מלבד חברי המפלגות הציוניות הסוציאליסטיות גם בלתי מפלגתיים אוהדי רעיון ארץ ישראל העובדת. מרדכי לסטיגזון היה מזכיר הליגה ופעל רבות בשטח.
בשנים האחרונות 1933 -1938 הפיצה הליגה יותר מאלף שקלים ומערכת הבחירות לקונגרסים הציונים לפני המלחמה השיגה נצחון מלא. ע"י הליגה התארגנה גם אגודת "הפועל'' הפעילים היו צלר, פלשלר, ברגרזון ועוד.
בעיר היה גם סניף של "השומר הצעיר" אשר חינך לעליה ולהגשמה עברית בארץ ישראל.
סניף מפלגת העבודה הציונית "התאחדות" עם היוסדו בשנת 1924 הראה פעילות יתירה בכל שטחי הפעולה הציונית בעיר ורכש לעצמו הישגים ניכרים בשטח ההסברה. יסד את הגימנסיה היהודית וביה"ס "קדימה" בין המרצים היו וגמיסטר, ויינר, זיידמן, מנהיים ואחרים ועוררו עניין בקרב בני הנוער בעיר שביקרו בהרצאות לעיתים קרובות ובהמוניהם.
ע"י סניף ההתאחדות הוקמה תנועה חלוצית עממית נוספת "גורדוניה" שנחלשה בעקבות חדירה של גורמים קומוניסטים אל בין שורותיה אבל בכל זאת הרבה מבין חבריה הלכו לפעילות ציונית. בין חבריה היו חיים קרפ וברנצוייג.
בשנים האחרונות ירד מספר החברים המאורגנים בסניף ההתאחדות בעיר מסיבות שונות אבל תמיד היה קיים גרעין של חברים פעיל בכל ענפי העבודה הציונית. העסקנים האלו היו פעילים למען הקרנות הציוניות, הליגה למען ארץ ישראל העובדת, הסתדרות החלוץ ובית הספר "תרבות" בעיר.
את מערכת הבחירות לסיים הפולני בשנים 1928 -1932 ניהלו עסקני "התאחדות" והשתתפו אף בבחירות למועצת העיר והקהילה היהודית.
לשתי המפלגות "פועלי ציון" ו"התאחדות" היה שטח פעולה משותף ב"החלוץ" ובליגה למען ארץ ישראל העובדת. בשנת 1938 הלכו ברשימה מאוחדת לבחירות למועצת העיר ורכשו את המנדט הציוני היחידי בעיר.
הסתדרות הציונית הכללית שהתארגנה בשנת 1923, לא הקיפה במובן הארגוני הרבה חברים, בכל זאת היו עסקניה תמיד בראש הפעולה הציונית בעיר, כמו מגביות לטובת קרן היסוד, קרן קיימת, ועזרה לבתי הספר העבריים קדימה ותרבות. בשנת 1929 חיזקה את עבודתה ביסדה את הסתדרות ''הנוער הציוני" שבין פעיליה היו שרה שלפרוק, אייזנשטדט, אשר זגן, שמואל ברגר, ליפא לוין ועוד.
עם המשברים שפרצו בארץ אחרי כל עליה ירדו גם גלי התנועה הציונית בין הנוער בעיר.
עם התרוקנות ההסתדרויות הציוניות מאלמנטים כאלה נשארו תמיד יחידים נאמנים לתנועה ונשאו על שכמם את כל עול העבודה הציונית בעיר.
עם עסקנים אלו נמנו מכל המפלגות הציוניות בעיר על כל זרמיה וכדאי להזכיר את שמות העסקנים אשר נרצחו ע"י הנאצים ולא זכו לראות את משאת נפשם את תקומת המדינה היהודית.
ד"ר רוזנבוש, מרדכי יוסף קורנפלד, מרדכי וגשול, ישראל רוסט, משה רובינשטיין, בנימין רוזן, אהרון שלפרוק, יעקב גולדגרבר, אהרון שמואל ניימרק, חיים דיקלר, דוד דוכלר, משה זוברמן, שמואל לרמן, לייבצי גולדגרבר, שמואל ולייבל שמורק, אברהם פכר, גרשון צוקר, שיינדל הכטקופף, ויוחנן מורגנשטרן. יהא זכרם ברוך!
ראוי לציין גם את תנועת ה''בונד" שהיתה מפלגה סוציאל דמוקרטית יהודית. התנועה בחרה באידיש לשפת פעולתה כדי להגיע להמוני הפועלים שלא תמיד שפת המדינה הייתה שגורה בפיהם. הם התחילו את ראשית דרכם כתנועה העוסקת אך ורק בצדדים המקצועיים של הפועלים היהודים ופעילות מעמדית להטבת תנאי חייהם בלי להדגיש את ייחודה של הבעיה היהודית.
על רקע זה אפשר להבין את מאבקם של חברי הבונד בתנועה הציונית. פעילי הבונד בעיר באו מקרב בעלי המלאכה השונים והאיגודים המקצועיים. ה"בונד" חרג גם מעבר לפעילות המקצועית- מעמדית והרחיב את פעולות החינוך בקרב היהודים ופעל להפצת האידיש ולהקמת מוסדות חברה ותרבות יהודים.
