השמדה והתנגדות של יהודי זמושץ'
השמדה והתנגדות של יהודי זמושץ' / דר' אדם קופצ'ובסקי – תורגם על ידי גניה פלב לזכר אמה שיינדלה גרוסמן מבית הולץ ואביה נתן גרוסמן
הידיעות הראשונות על טבח המוני של האוכלוסייה היהודית, הגיעו לזמושץ' בסוף הקיץ של-1941. הביאו אותם השבים הראשונים של הבריחה הגדולה מהעיר, בעקבות פרוץ המלחמה בין ברית המועצות לבין גרמניה בשנת 1941.
השבים סיפרו על פעילות החיסולים של יחידות מיוחדות תחת פיקודם של ר.ה.ס.א –RHSA, אשר רצחו אלפי יהודים בשטח הגובל עם הגבול המזרחי [של פולין], וביניהם נרצחו גם יהודי זמושץ' במנוסתם מהעיר.
בחורף 1941, הגיעה גלויה למפונה מקולו-Kolo, ששהה בזמושץ. הגלויה נשלחה מקרוביו אשר נותרו בעיר. דווח בה על רצח המונים, אשר ביצעו הגרמנים בחסות "פנוי התושבים". לפי הצהרתו של ב. וילדר- B.Wilder, באחת הגלויות שנשלחו מקולו-Kolo, הופיעו שלוש מילים: מוות, הולכים, גז. איש, לא הבין אז ולא ידע את משמעותן הגורלית של אותן המילים.
בחודש מרץ, 1942 הגיעו למועצת יהודי זמושץ', מהמועצה של יהודי לובלין, דיווחים מרעישים ודי מפורטים על משלוחי רכבות, שכוונו לאזור דרום-מזרח [פולין].ברכבות הובאו יהודים שפונו באקציה –Aktion Reinhard מלובלין – Lublin. מועצת יהודי לובלין, בקשה לבדוק ולאמת, אצל מועצת יהודי זמושץ', האם הגיעו אותם המשלוחים לעיר. המועצה המודאגת של זמושץ', בדקה עם המועצות היהודיות של קומרוב – Komarow, קרסנוברוד- Krasnobrod, וטומשוב לובלסקי-Tomaszow, וגילתה שהמשלוחים מלובלין, מגיעים לתחנה ב-זבדז'יה – Zawadzie, המרוחקת מזמושץ' כ-8 ק'מ, לשטחו של מחנה עבודה לשעבר בבלז'ץ – Belzec. העובדות שהתגלו הודות לעזרתם של עובדי הרכבת [הפולנים], סיפרו שיום יום מובאים ברכבות כ-10- 12 אלף איש לבלז'ץ, אך איש אינו יוצא משם. עם הזמן הידיעות האלו, החלו להתאמת.
בזיכרונותיו מציין מ. גרפינקל – M. Garfinkiel (יושב ראש היודנראט של זמושץ'): "תוך זמן קצר החלו שמועות מזעזעות, על רצח מסתורי של אותם היהודים שהובאו לבלז'ץ". למרות שעובדות רבות תמכו באותן השמועות, איש לא רצה לאמין בהן.
רק בסוף חודש מרץ, מספר יהודים, שהצליחו להימלט ממשלוח אחרון מלובלין, דיווחו שכל אותם יהודים שהובאו לבלז'ץ, הומתו בגז.למרות ספק מסוים בדיווחיהם של אותם הנמלטים, אותו גרפינקל דיווח לאנשי מועצת לובלין על המתרחש.
בסוף חודש מרץ, תחילת אפריל -1942, הידיעות על משלוחים "למזרח", הגיעו לכל המרכזים היהודים שבאזור. עם הזמן נוספו יותר ויותר פרטים על גורלם של אותם "מפונים". העובדות שהתגלו במהירות לאוכלוסיה יהודית ופולנית כאחת, אודות הרצח ההמוני, השתקפו ביומני מלחמה של ז. קלוקובסקי – Z.Klukowski (רופא משצ'בששין).
הידיעה הראשונה על "הפינוי" הופיעה בתאריך 25 למרץ 1942, ברישומיו של אותו רופא פולני משצ'בששין.למרות שאותו קלוקובסקי ציין באותו תאריך "'שישנן הערכות, שנשלחות רכבות עם מפוני לובלין, למזרח, קרוב לחזית, לאיזו שהן עבודות".אבל כבר למחרת, קלוקובסקי ציין שהיהודים מפונים לסביבות בלז'ץ, "למחנה מפלצתי ".
בסוף חודש אפריל 1942, כבר היה ידוע בשצ'בששין,שהיהודים המפונים נרצחים, אך לא באיזה אופן. ב-8 לאפריל, קלוקובסקי כותב ביומניו " הידיעות על הגעתן יומיומיות של רכבות, אחת מלובלין, ואחת מלבוב –Lwow, הן ודאיות. היהודים אשר ירדו מהרכבות הללו,נלקחו בכוח מאחורי גדרות תיל, והוצאו להורג על ידי זרם חשמלי או על ידי שימוש בגז רעיל, וגופותיהם נשרפו."
במחצית השנייה של חודש מרץ -1942, פונו לבלז'ץ, יהודים מעיירות הסמוכות לזמושץ'. ב-24 למרץ פונו כ-2200 יהודים איזביצה – Izbice וימים ספורים אחרי כן, כ-3400 יהודים מפיאסקי – Piaski. בעקבות הידיעות האלו, התפשטו בזמושץ' שמועות, על "פינוי מזרחה " של הגטו המקומי. כל יהודי זמושץ' ציפו בחרדה לאקציה המתקרבת.
ב-11 לאפריל 1942, ביום שבת, היום השני של חג הפסח, בשעה 14:0 אחה"צ, כיתרו יחידות גרמניות את כל הרובע של העיר החדשה. מחסומי עמדות המשמר שהקיפו את הגטו של זמושץ', היו מורכבים משוטרי המשטרה הגרמנית [ובתוכה יחידה של רוכבי סוסים – Reiter Polizei Abteilung], משטרה צבאית, יחידות שופו – Szupo [תחת פיקודו של מפקד הפלוגה בזמושץ', ששמו שבורהוף –Schworhoff ], ומשתייכי יחידה מקומית ס.ד. – SD.
העמדות הוצבו ליד כל דרכי יציאה מהגטו, איש לא היה רשאי לצאת את "נובה אוסדה" – Nowa Osada, לעומת זאת, אושרה כניסתם פנימה של כל אותם היהודים שהיו באותה עת מחוץ לגבולות הגטו. כל אלו, העידו כאלף עדים ליהודי זמושץ', שהפנוי מתקרב. לאחר זמן מה, הופיעו במשכנו של היודנראט, כל מפקדת הפנוי,וכמעט כל צוות הגסטאפו –Gestapo המקומי כולל המפקד האחראי על האקציה: האופטסטורמפירר גוטרד שוברט-Hauptsturmfuhrer Gotthard Schubert, וסגנו בולמן – Bohlmann, והפקיד,האחראי על המיעוטים במחוז-אוסקר רייכוויין – Oskar Reichwein.
כל האלו התייצבו במשכן הקהילה מצוידים בנשק ורימוני יד.
שהותם [על פי זיכרונותיו של י. צביליך – J.Cwilich] במעונה של הקהילה, היה כ-10 דקות, בהן נאם קפיטן שוברט – Capitan Schubert, בפני כל הקהילה, שיפונו" למזרח" 2500 יהודים "לא יצרנים",ז.א. שאינם מעוסקים בשום עבודות.
כל אחד מהמועמדים לפינוי,רשאי לקחת עימו את כל הכסף ותכשיטים בעלי ערך שבבעלותו. כמו כן מטען יד במשקל של 15 ק'ג, אך שלא יכלול מוצרי מזון [הובטח שיחולק מזון למפונים בדרך]. על כל האוכלוסייה היהודית להתייצב עד השעה – 16:00, לצורך "מיון” בצידה הצפון מערבית של כיכר הרובע העיר החדשה, מול מעונה של יודנראט.
הבצוע על ריכוזם של האוכלוסייה [היהודית] בכיכר, נמסר לחברי הועדה היהודית,
ומשתייכי אורדונגסדינסט –המשטרה היהודית Ordungsdienst. במידה והפקודות לא יבוצעו עד הזמן הנקוב, יכנסו לפעולה היחידות הגרמניות.
לפי עדויות היהודים, בשלב התחלתי של הפנוי, עברו קבוצות קטנות של חברי הועד והמשטרה היהודית (או.ד. OD), חצו את הגטו והודיעו לכל יהודי שנקרה בדרכם, על צוו ההתייצבות לצורך מיון בכיכר.
השוטרים הזהירו את היהודים כי אם הם לא יתייצבו מרצונם, יכנסו אנשי הגסטאפו לפעולה והם יירו בכל יהודי שימצא מחוץ לכיכר. כדי להרגיע את האנשים ולגרום להם להתייצב למשלוח, הבטיחו השוטרים היהודיים כי לאחר בדיקת המסמכים, כל אותם היהודים "היצרניים" [המועסקים] ישוחררו לביתם.
המספר הנדרש לפנוי, הושג רק בשעה – 00 :17. אבל כבר באותה שעה שצוינה על ידי שוברט [ 00: 16], נכנסו יחידות גרמניות לפעולה. בעוברם מבית לבית, הוצאו ורוכזו בכוח בכיכר, כל אותם האנשים שלא נענו לקריאתם של אנשי היודנראט ועוזריהם מאנשי המשטרה היהודית (Judenrat Ordungsdienst). תוך כדי, הרבה זקנים ומוגבלים נרצחו במקום. ביניהם, הייתה הסה גולדשטיין – Hesse Goldsztajn, בת 83, אחותו של י.ל.פרץ – I.L.Perec,
באותה העת, כשהוכרזה התייצבותהחובה בכיכר, ישבה האישה המבוגרת שמפאת גילה היתה חרשת, ותפרה במכונת התפירה, ולא שמעה את צעקתו של איש הגסטאפו. כאשר הגרמני ניסה להוציאה מהבית בכוח, הבהירה שאינה מתכוונת ללכת לשום מקום ובקשה שירה בה במקום.
בנותיו ואשתו של הרופא הנודע, דר' יונס שעייה פרלמוטר – Jonas, Szyja Perelmutter, רוזליה – Rozalia, לודביקה – Ludwika, והלינה סטלה – Halina Stella, נורו תוך כדי מנוסה על ידי איש גסטאפו, קולב – Kolb
הקורבנות הנוספים, שנורו אותו היום בידי הגסטאפו בבתיהם הם :
איזק שפיזייזן – Izaak Szpizajzen חיים בוקסר – Chaim Bokser ברל דקל – Dekiel Berel עם משפחתו שמנתה חמישה איש והנגר הידוע הרש מסר – Hersz Messer.לפי דיווחיו של מ. גרפינקל – M. Garfinkiel, נמצאו למחרת 89 יהודים ירויים בבתיהם והמספר כלל את כל מטופליו של הבית החולים היהודי.
האנשים אשר צוו להתייצב בכיכר היו מבועתים ומבוהלים מהאפשרות להישלח לבלתי נודע, לפרק זמן לא מוגדר. כל אלו, הפחד מוות להיהרג בידי הגרמנים, הלחץ בזמן, הקשו מאוד על החלטות במה להצטייד לדרך.
את הרגעים רווי פחד, אשר חשו היהודים המרוכזים בכיכר, תיאר בזיכרונותיו משה פרנק – Mosze Frank אז בן – 12, אשר יחד עם אמו היה בין המתייצבים בכיכר.
"ארזנו כמה חבילות קטנות, ויצאנו לכיכר. בכיכר כבר היו מכונסים משפחות יהודיות שנשאו חבילות איתם, והיו מסודרים בשורות. אנשי ס.ס. – SS, הסתובבו בינם מדי פעם וישרו את השורות. כמה פעמים, שונה הרכב הקבוצות, או נעשה מיון מחדש. כל תנועה לא רצויה, גררה תגובה מידית של הגרמנים, שהכו את האנשים עד זוב דם. כולם רעדו והיו מבוהלים. אמי ניסתה להסתיר ממני בגופה את המראות, אך למרות ניסיונותיה הצלחתי ליראות את המגפיים הגבוהים של הגרמנים, את כלביהם, את השוט בידיהם ואת נשקם. אווירת המתח הייתה מוחשית, ועצבינו היו מרוטים והזמן נהפך לנצח. "
האקציה הסתיימה בשעה – 00 :18. אבל רק שלוש שעות מאוחר יותר, בשעה –
00 : 21, ניתנה לאנשים המבועתים בכיכר, הפקודה לצאת לדרך. הקבוצות אורגנו בטורים של רביעיות והורצו מהכיכר לכיוון העיר העתיקה – Stare Miasto דרך רחוב לבובסקה – Lwowska.
בגלל החשיכה וחששם של הגרמנים, שהמצב ינוצל לניסיונות בריחה, הוקפו הצועדים בצפיפות גבוהה על ידי אנשי המשטרה ומשטרה צבאית. האנשים היו באפיסת כוחות, הרבה מהם נשאו מטעני יד כבדים, ולמרות זאת הגרמנים הריצו אותם בעזרת שוטים, מקלות וכידוני רובים. כל מי שעצר לרגע או הביט אחורה, חוסל במקום.
באותו הזמן, באזור שנקרא "מסוף הסלק" [rampa buraczana ], בין הרחובות ;
אורליץ'- דרשרה – Orlicz – Dreszera ו פובייטובה – Powiatowa,הוצבה רכבת במיוחד, שכללה 21 קרונות. טורי האנשים שהורצו בקצב רצחני, הגיעו למסוף אחרי 15 – 20 דקות, מרגע יציאתם מהכיכר שברובע העיר החדשה, נובה אוסדה – Nowa Osada. העמסת האנשים לקרונות נמשכה כמה שעות.
לפי דיווחם של רבים, בסיום העמסה, נזרקו לקרונות העמוסים, עשרות גופות של נרצחים, שחוסלו במסוף עצמו. לפי דיווחיו של י. צביליך – J.Cwilich, הרכבות העמוסות בצפיפות מזעזעת ביהודי זמושץ' החיים והנרצחים, עזבו את הנקודה לכיוון בלז'ץ – Belzec, רק בשעה 00 : 4 לפנות בוקר, והגיעו ליעדן למחרת השכם בבוקר.
באותן השעות שבוצעה האקציה בנובה אוסדה – Nowa Osada, התושבים הפולנים של הרובע לא הוטרדו כלל על ידי הגרמנים.
כפי שמעלה בזיכרונותיו ג. קיינס – G.Keins: " הגרמנים לא נגעו בפולנים.הם גם לא התבקשו להסתתר.הכול התרחש מול עיניהם."
למרות זאת, רוב הפולנים העדיפו להישאר בביתם, כדי לחסוך מעצמם מפגשים או ביקורים של יחידות הגסטאפו. בנוסף, הפולנים הציבו בחלונותיהם צלבים או תמונות הקדושים, שיבהירו שבאותן הדירות גרים נוצרים. למרות זאת, הגרמנים ביקרו מספר בתי פולנים, כדי לבדוק אם אין יהודים מסתתרים בהם. קרו גם מקרים בודדים, שלכיכר הובאו בטעות נוצרים, לרוב אלו היו ילדים. לפי עדותו של ב. קרוליקובסקי – B.Krolikowski, אחד מאותם הילדים הפולנים צורף למשלוח של היהודים המפונים. כאשר התגלתה "הטעות", הגרמנים התנצלו בפני אם הילד, באופן רשמי".[לפי אותו קרוליקובסקי].
עוד באותו הלילה, בין שבת ליום ראשון, פקדו הגרמנים על משמרות סדר היהודיות, ועל חלק מחברי היודנראט – Judenrat, וחברי האורדונגסגינסט – Ordungsdienst, למחוק כל סימן ל"פינוי". כמעט כל השטח בין הכיכר ורחוב לבובסקה – Lwowska ומסוף הרכבת, היה מלא בגוויות ומטענים של המפונים.
מ. פרנק – M.Frank, אשר הצליח להימלט בזמן שהועמסו המפונים על הרכבת, כך תיאר בזיכרונותיו את דרכו חזרה לרובע נובה אוסדה – Nowa Osada
"מצאתי מסתור ברווח שנוצר סביב צינורות ביוב וההגבהה של המסוף. חיכיתי עד שהגרמנים החלו לנעול את דלתות הקרונות והשמירה נעשתה פחות מהודקת. קפצתי מההגבהה של המסוף ורצתי דרך מסילות הרכבת לכיוון הרובע. בדרך ראיתי גוויות ומטעני יד מפוזרים והמון שלוליות דם. הדם היה בכל מקום : ברחובות, על המדרכות ואפילו על קירות של בניינים. הגעתי בריצה לכניסה הראשית של ביתנו. דלת כניסה הייתה מנופצת. כשנכנסתי לדירה, ראיתי את מכונת התפירה של אמי הפוכה, המיטות באי סדר, וכל החפצים שלנו פזורים על הרצפה. רצתי לחצר, דרך השער שנעקר ממקומו, ומצאתי גופותיהם הירויים של אישה וילד. ליד האישה מונח היה סל תפוחי אדמה שהתפזרו. מעל הכול, האיר הירח על מראות הזוועה הסוריאליסטית".
איסוף הגופות מהרחובות והבתים נעשה על ידי חברת קדישא בניהולו של אליָיסברג – Eliasberg. הקברנים הסיעו את העגלות העמוסות לבית הקברות היהודי, שם נקברו בשני קברי אחים.
באותו הזמן, קבוצות של פועלים יהודיים בפיקוחם של כמה פקידי היודנראט– Judenrat, שטפו את כתמי הדם מהמדרכות ומהכבישים, ופיזרו חול מעל הכתמים השטופים. חברי אורדונגסדינסט – Ordungsdienst, עסקו באיסוף מטעני יד, אשר פזורים היו לאורך רחוב לבובסקה –Lwowska, ונשלחו למחסני יודנראט –Judenrat. לפי זיכרונותיו של אליאש אפשטיין – Eljasz Epsztajn לאחר שהסתיימה אקצית פנוי היהודים, הגרמנים דרשו מהיודנראט כסוי כל ההוצאות של אותה האקציה שכללה גם עלות כדורי ירי, וגם עלות הרכבת שבה נשלחו היהודים המפונים.
זוהי משימה קשה לקבוע את מספר המדויק של קורבנות האקציה הזאת ועוד ארבע נוספות. הנתונים שנמסרו בעדויות, אינם מדויקים ונעים בין 2500 עד 3000 הרוגים ומפונים. העדות הכתובה בזמן אמת, היא על ידי מקור לא ידוע שמעיד שמספר המפונים היה מעל 2600 איש ונרצחים כ-520 איש.
העדויות היותר מאוחרות, מעריכות שמדובר בכ-3000 גברים, נשים וטף.
את הנתונים היותר מדויקים מוסר מייצ'יסלב גרפינקיל – Mieczyslaw Garfinkiel,נתונים שנתמכו ברשימת אוכלוסיית גטו, שנעשתה על ידי אנשי יודנראט, בימים הראשונים לאחר האקציה. על פי מקור זה, האקציה הזאת תבעה 3150 קורבנות אנשי זמושץ "מפונים" ונרצחים. כולל 150 איש שנרצחו בדרך למסוף ו-89 איש שנורו בביתם.
המסמך הרשמי היחידי שכולל את המידע על פנוי שנעשה ב-11 לאפריל פורסם ב-9 למאי 1942. זוהי התכתבות בין ארגון העזרה היהודית למען יהודי זמושץ' – Zydowska Samopomoc Spoleczna w Zamosciu מ. גרפיקל M.Garfinkiel], והיועץ ז'.ס.ס ליד המושל של מחוז בלובלין – Doradca ZSS przy Gubernatorze Dystryktu w Lublinie. לפי אותו המסמך, נותרו בזמושץ' לאחר הפינוי 4056 יהודים.
כשמשווים בין הנתונים, ניתן לחשב שב-11 לאפריל, ביום האקציה, חיו בזמושץ' 7200 יהודים. כתוצאה מהאקציה, מספר הנפגעים הגיעה ל– 3150 בני אדם. מתוכם נרצחו תוך כדי האקציה ופונו בסך הכל כ-2900 בני אדם.
יושב ראש היודנראט –Judenrat, בהתייחסותו לנזקים באוכלוסיה שגרמה האקציה הראשונה, מזכיר " לאחר עריכת רישום אוכלוסין מחדש, הערכה היא שהאקציה גבתה כ-3000 קורבנות. רובן נשים, 700 ילדים עד גיל -14, והיתר גברים".
מספרם הנמוך של גברים, נובע מכך שרובם היו מגויסים לעבודות.
רוב היהודים, אשר נותרו בעיר, קיוו שאין קשר לפינוי עם השמדת המפונים.
התקוות הללו ניזונו משמועות, אשר הסתובבו בגטו, אודות המכתבים שנשלחו כביכול מהמפונים למשפחותיהם אשר נותרו בעיר. אנשים הגיעו בהמוניהם ליודנראט, כדי לדרוש את כתובות יקיריהן, על מנת שיוכלו לשלוח חבילות עם מזון, בגדים ולהעביר דברי דואר.
בינתיים, ב-13 לאפריל, ביום שני, הגיע למשכן היודנראט, לייב וולשטיין – Lejb Wolsztajn, בן 15, בנו של פעיל ציבורי ידוע וחבר יחידת ז'.ס.ס – ZSS, שלמה וולשטיין – Szlomo Wolsztajn,מוולוצלבק – Wloclawek. התברר שהנער, יחד עם אחותו בת ה-21 רויזה – Rojza, ואימו זארה – Zera, נשלחו יומיים לפני זה לבלז'ץ- Belzec. לפי דיווחו, המשלוח מזמושץ' הגיע למחנה בבוקרו של יום ראשון, ה-12 לאפריל 1942. לאחר ירידה מהקרונות, סודרו האנשים ברביעיות והפרידו בין הגברים לנשים עם ילדיהם. אחד מהקצינים הגרמנים בנאומו בפני המכונסים הודיע שלפני המשך דרכם מזרחה, על כולם לעבור חיטוי ולהתקלח, כדי למנוע התפשטות מגפת הטיפוס לכן, נדרשו להתפשט לגמרי, ולהניח ליד הבגדים, את כל הכסף ודברי הערך שבבעלות כל אחד. עם מתן הפקודות, הבינו הנאספים מה צפוי להם, וסירבו לשתף פעולה. כתגובה, צוות המחנה החל לירות על האנשים ובלווי מכות וקללות הכניסו את כולם למבנה בו היו המקלחות.
וולשטיין –Wolsztajn הצעיר ניצל את המהומה שנוצרה והתחבא בשירותי ציבוריים שליד הצריפים. הוא הסתתר בתוך בור הצואה, בו נשאר עד שעות הערב.
תוך כדי כך, הוא היה עד לפנוי של הגופות הערומים מתאי הגזים, על ידי קבוצת עובדי הכפיה של מחנה ההשמדה, כולם יהודים צעירים.
בשעות הערב, עזב וולשטיין את מקום המסתור ועבר להתחבא באזור המכבסה של אנשי ס.ס. –SS שהייתה מוקמת בקצה של המחנה, ליד הגשר מעל סולוקיה – Solokia. משם הצליח להימלט בחזרה לזמושץ', בעזרת קבוצת צוענים, שעברה במקום ובעזרתו של תושב בלז'ץ, אאוגניוש גוחה – Eugeniusz Gocha.
הנער הצליח לעבור בלילה את המרחק בין בלז'ץ וזמושץ', שהוא 40 ק"מ, והגיע לעיר בבוקר של יום שני.
המידע המזעזע, שמסר הנער להנהלת היודנראט, לא הועבר לידיעת ציבור הגטו. האמת הנוראה של עדותו ממקור הראשון, על הקורה בבלז'ץ, נותרה סוד כמוס השמור רק לנשיא המועצה של יהודי זמושץ' ומקורביו.
בכך הגיע שיתוף הפעולה של חלק מאנשי היודנראט עם הגרמנים לידי שיא שפל נוסף.
צריך לציין, שאחד הקורבנות של המשלוח מ-11 לאפריל, היה גם שלמק ביילר – Szlamek Bajler, שהצליח להמלט ממחנה השמדה בחלמנו – Chelmno, ואשר מצא מקלט אצל משפחתו הגרה ברחוב שביינטגו פיָטקה 21 – Sw. Piatka 21, באביב של שנת – 1942.
ההפחתה הזמנית במספר היהודים, בהשוואה לאוקטובר 1939, הושלמה במהרה על ידי היהודים שפונו למחוז לובלין – Lubelszczyzna, מאזורי פרוטאקטורט – Protektorat ו ז'שה – Rzesza. ב-30 לאפריל 1942, ב-1 וב-3 למאי, הגיעו לעיר שלושה משלוחים בס"ך 2800 איש, של יהודים מחוץ לארץ. מתוכם נותרו בעיר 2100 איש. אוכלוסיית זמושץ' היהודית הגיעה שוב ל 6100 – 6200 איש.
ב-28 לאפריל 1942, הוחלט לבצע בזמושץ', כמו בערים אחרות של אזור ג.ג. – GG, אקציה נגד קומוניסטים. באותו היום, הגיעו למשכני יודנראט מספר אנשי גסטאפו, ובראשם מפקד המחלקה ליהודים, הסדיסט הגרמני רוברט קולב – Robert Kolb, בדרישה לקבל כתובתם של 30 קומוניסטים יהודים שהיו מוכרים טרם פרוץ המלחמה.(את הרשימה סיפקה המשטרה הפולנית לגרמנים). לאחר שנבדקה רשימת הכתובות, התברר שמרבית המופיעים ברשימה, עזבו את העיר עוד בשנת- 1939 יחד עם צבא האדום, ואחרים הסתתרו.
הגרמני קולב היה נחוש לבצע את המשימה והחליט לאסור את בני המשפחה של הנדרשים. מהבתים הוצאו בכוח אבות, אחים ובני דודים של הנדרשים. בכמה מקרים נתפסו אנשים ללא קשר למשפחות הנדרשים רק כי היו בעלי אותו שם המשפחה. באותו מבצע נאסר גם אחד מחברי היודנראט לייבה רוזן – Lejba Rozen [במקום בנו]. כך הושלמה הרשימה של ה-30 הנדרשים, אשר רוכזו ברוטונדה – Rotunda, שם נורו למוות.
לפני אקציית הפנוי השנייה מגטו זמושץ', בצעו הגרמנים "תפיסות" מאסרי פתע – lapanka, כדי לתפוס את אלה שאינם עובדים, או זקנים או מוגבלים.
לפי עדויותיו של י. צביליך – J. Cwilich ב – 17 למאי 1942, נתלו על חומות הגטו מודעות בפולנית וגרמנית, חתומות על ידי היודנראט, שהופנו "לאוכלוסית הקשישים בדרישה שכל אותם האנשים, אשר שמותיהם מופיעים במודעה, יתייצבו תוך יומיים בלשכת היודנראט, כדי שיפונו מזמושץ'. על כולם להצטייד בבגדים חמים ומזון ל-3 ימים. על הסרבנים איימו בעונש קבוצתי – פנוי משפחותיהם של אותם הסרבנים."
יהודי זמושץ' זעמו מאוד עם פרסום ההודעה.
חרף "הסבריהם" של חברי היודנראט "אם לא יפונו הקשישים, יפנו את כולנו", החלו המשפחות של הקשישים ששמם הופיע במודעה, להכין עבורם מקומות מסתור. כתוצאה מכך, בתום המועד, התייצבו אך מעט קשישים, כאלה שלא היתה להם משפחה.
אנשי היודנראט, שלא היו שבעי רצון ממספר המתייצבים הנמוך, החלו לחפש את "המתחמקים" בעזרת השוטרים היהודיים. באם בכתובת שצוינה, לא מצאו את הקשיש, אסרו את ילדיו, וניסו בכל האמצעים להוציא מהם מידע על מקום המסתור של הוריהם. את הקשישים שנתפסו הכניסו למאסר בגטו, במה שנקרא "קוזה – koza. בכך אימץ היודנראט את דרכי הפעולה של הגרמנים.
השוטרים שבלטו ב"מבצע" זה בשל האכזריות ו"חריצות היתר" ויזכרו לדראון עולם היו:
שמול פלדשטיין – Szmul Feldsztajn
סטאך פליישמן – Stach Flajszman
אברם ארצט – Abram Arct
לייזור שולץ – Lejzor Szulc
וחבר היודנראט שלמה "ציבלה" בלומשטיין – Szlomo Cibele ( Blumsztajn).
הפנוי השני בזמושץ' התחיל ביום שישי, בחג השבועות, ב-24 למאי 1942.
בשונה ממבצע הפנוי הקודם, את הפנוי הזה בצעו גורמים אזרחיים,לנדראטורה –Landratura, וארבייטסאמט – Arbeitsamt. האקציה החלה השכם בבוקר,
בשעה 4:00. את הגטו הקיפו יחידות משטרה צבאית, שוטרים, וצוותי ס.ד. – SD. את הגטו סרקו יחידת משטרה יהודית "צ'כית" (המורכבת מיהודים שהובאו מצ'כיה) שאף הם שיתפו פעולה עם הגרמנים, שהובאה במיוחד באותו היום מאיזביצה – Izbica. האנשים שנתפסו, רוכזו בנובי רינק – Nowy Rynek ליד משכן היודנראט.
"ועדה" שהורכבה מנציגי משרד העבודה – Urzad Pracy ולנגראטורה, בדקה ומיינה את המובאים לכיכר, מי ישאר ביתיים בעיר ובמקום עבודתם ומי "לפנוי".
כ-400 – 500 איש שנועדו לפנוי, הועברו לצריפים ליד המחנה לופטוואפה – Luftwaffe, ליד "מסופי הסלק ". לאותו מקום הובאו גם אותם הקשישים, שהיו במאסר בגטו בנוסף לכאלף איש מיהודי צ'כיה וגרמניה, אשר גם הם מויינו. להשמדה מיידית הופנו קשישים, חולים, לא כשרים לעבודה ואימהות עם ילדים קטנים.
לאחר יומיים, צורפו לאותה קבוצה של יהודי זמושץ' ויהודים מחו"ל, (כ 1500 יהודים), יהודים שהובאו מעיירות הסביבה טישובייץ- Tyszowiec, ו קומרוב – Komarow.הקבוצה שנוצרה חולקה לשלושה משלוחים, אשר יצאו את זמושץ' דרך חלם – Chelm לסוביבור – Sobibor, ביום שני ה – 27 למאי.
לפי י. ארד – Y. Arad, מספר הנשלחים למותם, באותם המשלוחים, הגיע ל-5000 בני אדם.
לפני צאת המשלוחים, כמה אנשי ס.ס. – S.S., גררו מהקרונות עשרות קשישים וירו בהם ברוטונדה –Rotunda. בינם היה אביו של י. צביליך – Y. Cwilich
בתום אקציה הזו, נותרו בזמושץ' כ 4700 – 4800 יהודים, כולל כ-1000 יהודים מצ'כיה ומגרמניה.
האקציה השלישית התבצעה ביום שלישי, ה-11 לאוגוסט. האקציה הזו בוצעה על ידי גסטאפו של זמושץ', בפיקודו של הגרמני רוברט קולב – Robert Kolb, אשר קיבל עזרה מיחידת גסטאפו של לובלין, תחת פיקודו של הרוצח הגרמני הידוע לשימצה אמון גואט– Amon Goethe, חבר מפקדת "מבצע ריינהרד – “Aktion Reinhardt “. בשנת 1944 הוא מונה אותו רוצח נבזה למפקד המחנה בפלשוב – Plaszow.
לפי עדותו של ברוך וילדר (מאנשי היודנראט) – B. Wilder, מפקד האקציה גואט, דרש שיוסגרו לידיו 2000 יהודים. אך הדבר לא בוצע מכמה סיבות: האקציה החלה בשעה מאוחרת יחסית מה שאפשר התראה מוקדמת, והיהודים הספיקו להסתתר במקומות מסתור אשר הוכנו מראש.
כאשר היחידות שסרקו את הגטו, הצליחו לתפוס "רק" כ-250 איש, הוחלט במפקדת האקציה "להשלים " ולאסור קבוצות יהודים במקומות עבודות כפיה, שהיו פזורים בכל שטח העיר. ה"פעולה" הניבה משלוח של כ 300 – 350 איש.
לראשונה, באקציה הזו, נאסרו וצורפו גם מספר חברי ופקידי היודנראט יחד עם משפחותיהם. ביניהם היה איצק דוד שלם – Icek Dawid Szlam עם אשתו פריידה – Frajda, סטניסלב הרנהוט – Stanislaw Hernhut וגם אשתו של יאשה מנדלסון – Jasza Mendelson.
ברגע, שהאקציה החלה לפגוע בבעלי זכויות יתר באוכלוסיה היהודית, כלומר בחברי היודנראט, החל ראש היודנראט מ. גרפינקל, לפעול בכל האמצעים כדי לעצור את הפגיעה.
מ. גרפינקל – M. Garfinkel העביר לכיסו של הרוצח הגרמני גואט – Goeth: 30.000 זלוטי, קילוגרם קפה, ובאותו משקל גם תה. הכול נארז ונמסר בתיק עור אלגנטי.
לאחר קבלת השוחד, גואט עצר את המשך האקציה, והבטיח לגרפינקל, כי הוא בעצמו ידאג להצטרפותו של גרפינקל למשלוח הבא לבלז'ץ – Belzec, "כדי שיוכל אישית לבדוק מה מתרחש במקום". (גרפינקל התעניין מה גורלם האמיתי של המפונים). הקבוצה של 300 – 350 יהודים שנאסרו, נשלחה למיידנק – Majdanek, שם תוך מספר חודשים, ניספו כמעט כולם.
מרדכי שטריגלר – Mordechaj Sztrygler, לימים סופר ועיתונאי ידוע, אשר נשלח שנה מאוחר יותר למיידאנק מהמחנה לוטוופה, מסר בעדותו, כי מהמשלוח הראשון מזמושץ', ניצלו שלושה איש.
האקציה, אשר התבצעה בחודש אוגוסט, התאפיינה במספר רב של נרצחים במקום בדומה לאקציה הראשונה.
מ. גרפינקיל העריך שכ-70 גברים, נשים וטף נורו. בין אותם הקורבנות נמנה גם חבר היודנראט, העורך דין יוליאן גולדשטיין – Julian Goldsztajn, יחד עם אישתו רגינה – Regina, ובתו הפעוטה, בת ה-3 מרישיה – Marysia. יקותיאל צביליך – Jekutiel Cwilich היה עד למותם. בעדותו הוא מוסר " העורך דין גולדשטיין קרא בפולנית לממק גרפינקל – Memek Garfinkel, (ראש היודנראט) אשר עמד בקרבה ושוחח עם הגרמנים "ממק הצל אותי ", אבל ממק לא ענה לו. ברגע שהעורך דין עם משפחתו התיישבו על הארץ, ניגש אליהם איש גסטאפו עם שוט ותוך שהוא מכה אותם, ציווה עליהם לעמוד. גולדשטיין ענה, שממילא מצפה להם מוות ושאל את הגרמני האם הוא יכול לירות בהם במקום, כי הם מעדיפים למות בכיכר עיר הולדתם. כששמע את דבריו איש הס.ס. הנס פינקובסקי – Hans Pinkowski שהיה מפורסם באכזריותו, שאל "אתם רוצים שיירו בכם ? תיגשו לקיר." הם התרוממו, נגשו לקיר של מסעדתו לשעבר של ליימן – Lejman ושם נורו. העורך דין גולדשטיין ובתו הקטנה, אותה אחז בזרועותיו, נרצחו במקום.
אישתו רגינה נורתה ונפצעה קשה בראשה ואיבדה את ראייתה. היא נפטרה כעבור מספר ימים בבית החולים של הגטו.
באותו היום נהרגו שני ילדיו של העיתונאי הצ'כי יאגסשה – Jagscha יחד עם סבאתן בתו של רבי מברדיצ'וב – Berdyczow. שלושתן נורו בביתן על ידי איש גסטאפו שמידט – Schmidt.
בתום האקציה הזאת, נותרו בעיר כ-4400 יהודים.
לאור כישלונה של אקצית הפנוי השלישית, הורו הגרמנים ב-1 לספטמבר, שעל היהודים להתגורר רק באזור מסוים של נובה אוסדה – Nowa Osada. היות וגם פולנים התגוררו באזור זה, הם פונו משם. השטח שהותר למגורי היהודים, הוגבל בין הרחובות : לבובסקה-Lwowska גמיננה –Gminna זגלובי -Zagloby
מלינסקה – Mlynska.נכללו באותו השטח גם חלק מנובי רינק – Nowy Rynek, דרומה מרחוב לבובסקה וכלל גם רחובות : זרבניצה-Zarwanica סטיצ'ניובה –Styczniowa אוגרודובה –Ogrodowa (מרח' זגלובי עד נובי רינק Zagloby- Nowy Rynek ) ספדק –Spadek וליסטופדובה – Listopadowa.
ריכוזם של כ-4000 יהודים בשטח מצומצם, הקלה על הגרמנים לבצע אקציות עתידיות. אך היא גם גרמה לדוחק וצפיפות של אוכלוסיית הגטו והפכה את שארית חייהם לסיוט.
השטח המוגבל של הגטו לא גודר, למרות שבחודש ספטמבר ביוזמתם של חברי היודנראט, היו ניסיונות להפוך את אזור הגטו, למחנה עבודה סגור.(כבר הובאו לשטח עמודים וגדרות טייל.) אך הרעיון לא מומש.
הפנוי הרביעי התבצע בתחילת חודש ספטמבר. הפנוי היה "קטן ממדים" יחסית, 400 בני אדם נשלחו למותם במחנה השמדה בלז'ץ – Belzec.
בעיר נותרו כ-4000 יהודים.
החיסול הסופי של גטו זמושץ' התבצע חודש אחרי האקציה הרביעית, ביום שישי, ה – 16 לאוקטובר. באופן פתאומי, השכם בבוקר בשעה 00: 5, הקיפו את כל שטח הגטו יחידות משטרה הגרמנית, משטרה צבאית, גסטאפו וגדוד משטרה צבאית ממונעת, שהובאה במיוחד מוורשה. היחידות הגרמניות פלשו לגטו והחלו לתפוס ולרכז את היהודים לשטח כיכר השוק (Rynek), ליד מכולת של יניצקי – Janicki הגרמנים הכו ללא רחמים את הנתפסים, והתעללו במיוחד באלו שנתפס מתחבאים במקומות מסתור.
לכיכר גם הובאו אותם היהודים שהיו מועסקים בכל מיני מקומות עבודה, הפזורים בעיר. כמו הן חלק מעובדי כפיה ממחנות סגורים.
כל אותה העת בכיכר הוצבה משאית גדולה, שהורכבו עליה מכונות ירייה, שכל זמן האקציה, היו מכוונים על האנשים בכיכר. האקציה ארכה כשעה – 00 :9 עד – 10:00. לכל הנאספים בכיכר, כ-4000 איש, ניתנה פקודה להתחיל לצעוד. את טורי המפונים הובילו דרך רחובות לבובסקה – Lwowska, פאוביאק – Peowiak ולובלסקה – Lubelska לכיוון איזביצה – Izbice, שהיתה מרוחקת מזמושץ' 21 ק"מ.
כמה מחברי היודנראט הצליחו להציל את עצמם ואת משפחותיהם ולהשאר בעיר באופן רשמי: ראש היודנראט מייצ'יסלב גרפינקל – Mieczyslaw Garfinkel, עזריאל שפס – Azriel Szeps ולייבה רוזנמן – Lejba Rozenman. בנוסף כמה מאנשי או. ד. – O.D אנשי המשטרה היהודית.
חוץ מהמיוחסים נותרו עוד יהודים אותם העבידו במחנות עבודה סגורים :
מחנה ליד ז'דנובסקה – Zdanowska, מחנה לוטוופה – Luftwaffe, קרולובקה – Karolowka ויאנוביצה – Janowice. נותרו גם פועלים שעבדו בחברת פ. זיפסר –F. Zipser, שהתאכלסו בבית ברחוב פרץ – Perec.
טור המפונים אשר התפרש לאורך מאות מטרים, כותר בצפיפות על ידי הגרמנים.
האנשים צעדו בחמישיות, כאשר בראש הטור צעדו חלק מחברי היודנראט שלא הצליחו לקנות את הצלתם. בשורות האחרונות של הטור נגררו כל אלו שלא היה בכוחם לשמור על קצב מהיר של המוצעדים. הגרמנים אשר צעדו בצידי הטור,האיצו ללא רחם בצועדים, האיצו בהם כלבים וירו למוות בכל אלה שלא נותר להם כוח לעמוד בקצב הרצחני.
מאחורי טור הצועדים, במרחק של כמה עשרות מטרים, נסעה המשאית המוזכרת עם מכונות הירייה, מהן ירו באנשים שהאטו מחמת תשישות ונותרו מאחור.
בצעדת המוות שנמשכה כ-8 שעות נרצחו כ-100 איש, רובם קשישים וילדים.
טרם יציאתם של מפונים, בעודם בזמושץ', ליד מגורי הצבא, נורתה למוות בתו של סגן הנשיא של יודנראט, ליה ( לייקה ) שפס – Laja ( Lejka ) Szeps.
באזור שיטאנצה – Sitance, נורה למוות החובש יזאק וכטר – Izaak Wechter.
הקורבן הנוסף של הצעידה היה מטיאס אלטברג – Matias Altberg, פעיל בונד – Bund ידוע, שנקרא על ידי רבים "מצ'ייק הצולע " -, "Kulawy Maciek ".
ליד הכנסייה בשיטאנייץ – Sitaniec התאבדה הרופאה הידועה מזמושץ', ד'ר ברוניסלבה רוזנבוש –שפיגילגלס dr. Bronislawa Rosenbusch – Spiegielglass, טרם התאבדותה הרעילה את בנה, בן ה-12, אדם – Adam.
את ההרוגים לאורך הדרך לאיזביצה – Izbice, קברו האיכרים מהסביבה בתעלות שלאורך הדרך. כמה קילומטרים לפני איזביצה – Izbice, המלווים הגרמנים הרשו לאותם היהודים, שעוד נותר ברשותם כסף, לשכור מהפולנים עגלות עם סוסים.
המגורשים המותשים הגיעו לאיזביצה – Izbice בשעות הערב, בסביבות השעה
00: 17 ונתקלו בהמוני יהודים, אשר פונו לעיירה מאזורים שונים בפולין ומאירופה. לפני המלחמה העיירה איזביצה הייתה שטייטעל טיפוסי, ש-90% מאוכלוסיתה היו יהודים. בשנת 1939 חיו בעיירה כ-4700 יהודים.
אבל כבר בחודשי הכיבוש הראשונים, גרשו אליה מעל ל-3000 יהודים מ"ורטגאו " – ‘’Warhegau’’ ומלודז' – Lodz. בחודש מרץ 1942, גורשו לעיירה 2000 יהודים נוספים מפרוטאקטורט – Protektorat, באפריל, מאי ויוני 4000 יהודים מוינה – Wieden, במאי 2000 מסלובקיה -.Slowacja. בחודשים מרץ ואפריל הובאו
כ-6000 יהודים מז'שה – Rzesza.
בשנת 1942, תיפקדה איזביצה – Izbice כמחנה מעבר (מחנה לצורך טרנזיט ), אליו דחסו אלפי בני אדם מישובים ועיירות הסביבה, לפני השמדתם במחנות השמדה.
באותו הזמן, שהובאו לאיזביצה יהודי זמושץ', הובאו גם יהודים מ קרסניסטב –Krasnegostaw פיאסק – Piask טורובין – Turobin ז'ולקייבקה– Zolkiewki
שצ'בששין – Szczebrzeszynוגוז'קוב –Gorzkow באותה עת היו באיזביצה בערך כ-5000 עד 6000 יהודים. המספרים השתנו ללא חרף המשלוח של המובאים מזמושץ', פוזר במקומות שונים בעיירה. אלה שהיה להם עוד כסף, קשרים או משפחה במקום, הצליחו למצוא פינה בבתים פרטיים.
היתר, שזה כמובן היה הרוב, רוכזו בכיכר השוק של העיירה, שגודר בחוטי תיל,
תחת כיפת השמיים.
על כל היהודים המרוכזים בעיירה, שלטו באופן מוחלט שלושה אנשים: ראש העיר יאן שולץ – Jan Schultz מפקד שלוחת גסטאפו קורט אנגלס – Kurt Engels וסגנו לודביק קלם – Ludwik Klem, שלפני המלחמה היה קצין בגדוד השלישי של חיל תותחנים בזמושץ'. הגרמני אנגלס התבלט כרוצח סדיסטי ולפי עדותם של יהודי איזביצה " לא התיישב לארוחת הבוקר, טרם ירה בכמה יהודים "
ב-17 ו-18 לאוקטובר (יום שבת ויום ראשון ) עדיין נמשכו בזמושץ' חיפושים אחרי יהודים שהסתתרו. את הרובע סרקו חברי אורדונגדינסט – Ordungsdienst, שבמיוחד למטרה זאת הושארו בעיר. עזרו להם במשימה יהודים מצ'כיה, שהשתייכו למשטרת איזביצה – Izbice.
ביום ראשון, ה-18 לאוקטובר, רוכזו כמה מאות היהודים שנמצאו במקומות מסתור, בכיכר השוק של זמושץ' והורצו ברגל עד לאיזביצה, כמו לפני יומיים.
כפי שמעלה בזיכרונותיו מ. פרנק – M. Frank "ב-18 לאוקטובר עזבנו את המקום בו הסתתרנו והתייצבנו בכיכר. מכאן הוצעדנו ב"מצעד המוות" לכיוון צפון מערב של איזביצה – Izbice, הרחוקה מזמושץ' ב 22 ק"מ. רבים מהצועדים נורו למוות, אחרים מתו מקור ומהתנאים הקשים. לפני כניסתנו לאיזביצה, שמענו יריות.
בין הצועדים עברה שמועה, שבעיירה מתבצע פנוי. האנשים החלו להימלט מהשורות לכיוון היערות, למרות הצעקות והיריות של השומרים.
נוצרה פאניקה, בה איבדתי קשר עם קרוביי. כל אחד רץ לכיוון אחר. גם אני נמלטתי לכיוון היערות, כדי להציל את חיי. אך הבריחה לא ערכה הרבה זמן. כולנו נתפסנו על ידי הגרמנים, אשר כיתרו את היער."
באותו היום הגיעו לאיזביצה אחרוני היודנראט ובראשם מיצ'יסלב גרפינקל – Mieczyslaw Garfinkiel ועזריאל שפס – Azriel Szeps וחלק מאנשי המשטרה היהודית.
לאחר גירוש אחרוני היהודים מזמושץ', הוכרזה העיר ב-18 לאוקטובר כיודנריין – Judenrein ("נקייה מיהודים"). מאותו רגע, כל יהודי שתפסו ברחוב, או התגלה במקום מחבוא, חוסל במקום. במשך מספר חודשים, עדיין התגלה לעיתים יהודי שהסתתר, אפילו בסטארובקה – Starowka. (הרובע הישן). כותב החוקר הפולני
מ. בויירצ'וק – M. Bojarczuk, "כשבשנת 1944 הובילו גרמנים שני יהודים (המתרגם-שנתפסו) במכוניתם, זה היה אירוע מרעיש, כולם יצאו החוצה כדי לראותם".
בנובה מיאסטו – Nowe Miasto, וגם בסטארה מיאסטו- Stare Miasto, התגלו יהודים מתים וקפואים. אומנם שמעו קולות בכי ואנחות, אך קשה היה לאתר את מקורם. היות וזמושץ' בעברה הייתה מבצר, היו בה תעלות ומעברים בשפע, בהם הסתתרו היהודים ובהם מצאו גם את מותם מקור ורעב".
יהודי זמושץ' שפונו לאיזביצה – Izbice, שוב היו צריכים להתפנות לאחר מספר ימים. זאת למרות הבטחתם הכוזבת של חברי היודנראט, כי בעיירה יוקם מחנה עבודה ענק, בו יעבוד כל יהודי שביכולתו לשלם אלף זלוטי לגולגולת. אבל כבר ביום ראשון, ה-18 לאוקטובר היה ברור לכולם ש"פינו"י חדש יתבצע בימים הקרובים. ההשערה אכן התאמתה וכבר למחרת, ז.א. ב-19 לאוקטובר ביום שני החל
מבצע הפנוי מהעיירה. האות לתחילתה, היה הגעתם לעיירה של יחידת משטרה צבאית מלובלין – Lublin, מקרסנגוסטאב – Krasnegostaw ומזמושץ', וגם יחידת ס.ס. – S.S מינוביצה – Janowice, אשר בזמושץ'.
כפי שהעלה בזיכרונותיו היינוך נובל – Hejnoch Nobel:
"כולם ציפו לפינוי הזה, לכן כל מי שיכל נימלט ליערות שסביב העיירה .אך הגרמנים לכדו 5000 איש מהם. בתחילה הם רוכזו בכיכר השוק. יותר מאוחר הם הובלו לשדות שמחוץ לעיירה. אנגלס – Engels צעד מאחורי ההמון. לידו צעדו חברי היודנראט מאיזביצה – Izbice. אנגלס היה מזויין ברובה אוטומטי, וירה בו מדי פעם בהמון המובל.
בתחנת רכבת, אליה הגיעו המתינו ליהודים 50 קרונות. בקרונות לא היו מקומות לכל בני האדם וחסרו מקומות לכמה מאות, אך הגרמנים הצליחו לדחוס את רובם פנימה.אלה שנותרו בחוץ מחמת מחסור במקומות, ציווה אנגלס להריצם בחזרה לעיירה. באותו הרגע החלו אנשי הס.ס. לירות ברצים. רובם נורו למוות. באותו היום איבדו את חייהם כ-700 איש. קבורתם ערכה יומיים. אני ביחד עם הילדים הסתתרתי ביער.
כאשר השתרר השקט, לאחר היריות שבתי לעיירה. במשך 10 ימים לאחר מבצע הפנוי, שרר שקט מוחלט בעיירה."
באותו היום בו התבצע הפנוי, פונו כמעט כל יהודי זמושץ' אשר היו מרוכזים בכיכר העיירה. המשלוח חולק לשניים :חלק אחד נשלח לבלז'ץ – Belzec, והשני לסוביבור – Sobibor. הפנוי הבא והאחרון מאיזביצה – Izbice, היה כשבועיים לאחר מכן ב-2 לנובמבר. הפנוי ערך יומיים. המשטרה הצבאית ואנשי הוואכמאן – Wachman האוקראינים כתרו את העיירה בערב הקודם. ב-00: 4 לפנות בוקר ניתנה הפקודה להתחיל את אקציית הגרוש.
הפעם כל יהודי שנתפס נועד הגרוש. היהודים שנתפסו ( כ-1750 איש ),הובאו למסוף, שם אורגנו לשני משלוחים, לסוביבור – Sobibor, בלז'ץ – Belzec, מיידאנק – Majdanek.
הבודדים שלא צורפו למשלוח, היו אותם היהודים שהצליחו להסתתר היטב, או הספיקו להימלט ליערות מסביב לעיירה. במשלוח שפונה לבלז'ץ, היו כל חברי היודנראט מזמושץ', אשר הובאו לאיזביצה, כולל סגן ראש היודנראט עזריאל שפס – Azriel Szeps.
את הרגעים של הגעתם של חברי היודנראט והמשלוח מתאר רודולף רדר – Rudolf Reder אשר הצליח להמלט מהמחנה (בזיכרונותיו הוא טעה לגבי התאריך ושם המקום ממנו יצא המשלוח).
"חובתי לספר על משלוח גדול שהגיע ב-15 לנובמבר מזמושץ'. באותו היום, בקור עז, מלווה ברוחות, שלג ובוץ כיסו את האדמה, נדרשו כל חברי היודנראט לעמוד ללא בגדים בחצר, כולל הנשיא (הכוונה כאן לסגן הנשיא שפס – Szeps ) אשר ציוו עליו להמשיך לעמוד שם גם אחרי שכל המשלוח הורץ להשמדה על ידי השומרים. כל אנשי הס.ס. הקיפו את הנשיא. אינני יודע את שמו, רק הבטתי באדם בגיל העמידה, חיוור אך מאוד רגוע. לאחר מכן, העמידו אתו ליד הקיר והכו אותו בשוטים אשר בקצותיהם הייתה עופרת. הוא הוכה בעיקר בראש ובפנים, ובאותו הזמן הוא נדרש לקפץ ולרקוד.
לאחר כמה שעות, הובא לקורבן חתיכת לחם, ותוך כדי מכות, הכריחו אותו לאכול הוא עמד, כולו מכוסה בדם, אדיש ורציני ולא השמיע שום קול. כך התעללו בו אנשי ה-ס.ס. במשך 7 שעות, תוך כדי רעמי צחוק וקריאות בגרמנית
"'das is eine hohere Person,Prasident des Judenrates'.
רק ב-00: 6 בערב, הריץ אותו איש הגסטאפו שמיד – Schmidt, לקבר פתוח שם ירה בראשו ובעט לתוך הקבר על ערימת גוויות שהומתו בגז".
