יצחק גליבטר (Izaak Gelibter), יליד זמושץ' (Zamosc), פולין, שצולם ב – 1929.
בגב התצלום הקדשה: "לנכדי אחי המנוח אלקנה ז"ל. להאינז'ניר מר פייבל המבורג נ"י ולזוגתו הלמדנה מרת טוניה תחי'. מזכרת אהבה מאת דודם ד"ר יצחק גליבטר.
ל"ג בעומר תרפ"ט (28/5/1929), זמושץ'. 28/5/1929.
ד"ר יצחק גליבטר (Isaac Gelibter), רופא, נדבן, בר-אוריין, מאצנט נולד בשנת 1852 בזמושץ' ונפטר בה בשנת 1931. בנם של פייבל ורחל גליבטר (Feiwel & Rachel Gelibter). היו כמה אחים ואחיות, ובהם פסלה, לימים – פסלה גולדברג (Pesla Goldberg), ילידת 1839, זמושץ', ואלקנה (Elkana), יליד 1849, זמושץ'.
לאחר חינוך דתי בחדר ובישיבה המשיך יצחק גליבטר את לימודיו בגימנסיה בזמושץ'. בשנת 1874 החל ללמוד רפואה בוורשה (Warszawa) לתקופת לימודיו באוניברסיטה. בתום לימודיו שב לעיר מולדתו ועבד שם כרופא במשך חמישים שנה. יצחק גליבטר היה דמות בולטת בקהילה ואף שימש כיהן כנשיא קהילת זמושץ'.
בית גליבטר, אותו הוריש לאוניברסיטה העברית בירושלים
גליבטר היה ידיד נעוריו של הסופר י"ל פרץ (I. L. Peretz), והקשר ביניהם נמשך עד מות הסופר.
ראו למטה את דברי גליבטר על הקשר ביניהם, הלקוחים מהספר "זמושץ' בגאונה ובשברה".
מכתבו של י. ל. פרץ אל חברו יצחק געליבטער, מתוך "זמושץ' בגאונה ובשברה"
על געליבטער כותב ההיסטוריון הדגול וחבר הסיים ד"ר יצחק שׁיפֶּר (1884-1943) כפי שמובא בספר "זמושץ' בגאונה ובשברה, בתרגום ד"ר מנחם שטיין: "עם מותו של הד"ר יצחק גליבטר שבק לנו חיים אחד משרידי התקופה אשר הוד של יופי פנימי שפוך עליה. … עם הד"ר גליבטר ירד שאולה אולי האחרון שבין הרומנטיקאים מן הטיפוס הישן. שהרי רומנטיקן היה האיש הצנוע הזה אשר היה נוח לבריות במעשיו ובהליכותיו עד הרגע האחרון בחייו עלי אדמות.
… הרבה דברים נשגבים התרחשו בארץ ישראל. הרעיון הנעלה אשר עליו חלם הרופא הצנוע בעומק נשמתו הלך הלוך והתגשם: על הר הצופים נבנתה אוניברסיטה עברית, עוד מעט ומירושלים תצא תורה וחכמה לכל אפסי ארץ. וטרם נפתחו שערי בית המדרש על הר הצופים קנה ד"ר גליבטר מדמי חסכונו מיקרוסקופים, אחד לשנה, ונתן שנה שנה ביטוי חדש לגעגועיו הרבים על הגשמת המפעל הנשגב. וכאשר נפוצה בכל העולם היהודי בשורת הפתיחה החגיגית של האוניברסיטה בירושלים, בא גליבטר לווארשה לפני מייסדה ונשיאה הראשון של "חברת דורשי האוניברסיטה העברית בירושלים", עו"ד בוריס סטאבסקי ע"ה, והודיע לו כי גמר אומר בנפשו להוריש את כל הונו לטובת האוניברסיטה העברית."
ב"זמושץ' בגאונה ובשברה" מצוטטת רחל אמרי (פייגנברג) "מרשמי מסעותי על פני ערי פולין ועיירותיה בשנת 1928": "על בית הכנסת ובית המדרש שוחח אתי מתוך חיוכו הטוב ידיד נעוריו של י. ל. פרץ, הד"ר יצחק גליבטר שבבחורתו למד אתו יחד בבית המדרש הזמושצ'אי. הוא סיפר לי ששניהם העריצו אז מאד את הרמב"ם ("משנה תורה", "מורה נבוכים") ובתפילת שמונה-עשרה היו עומדים לפי הוראת הרמב"ם – "בעמידה ישרה, כאילו רואים לפניהם מלך". פעם מצא פרץ באיזה ספר התרסה נגד הרמב"ם, קם ומחק את השורות האלה מן הספר האמור. והנה השגיח מישהו בתיקון, ובבית המדרש קמה מהומה. אבל שיחק להם המזל לשני הבחורונים, כי שניהם היו ידועים בעיר כעילויים, ומשום כך לא החמירו כל כך בענשם".
הד"ר גליבטר זכר גם את יצירתו הראשונה של פרץ. זה היה שיר נלהב על … הציציות הכחולות, שהרבי מראדזין התקינן מן החילזון שגילה וחייב את חסידיו לקשט בהן את כנפי טליתותיהם. אחר כך כתב שלושה שירי אהבה. הוא, ד"ר גליבטר היה אז כבר סטודנט באוניברסיטה הווארשאית וגר בחדר אחד עם חברו שהיה גם הוא סטודנט במחלקת הרפואה והיה ארוס לעלמה יפהפיה. וכשבא פרץ לווארשה שרו הם שניהם על זוג הנאהבים. פרץ היה כותב את השיר והסטודנט גליבטר התאים לו מנגינה."
