רוזה לוקסמבורג (לעתים לוכסמבורג) (Rosa Luxemburg, Róża Luksemburg) "רויטע רוזה" ממנהיגי התנועה הסוציאליסטית בגרמניה לפני מלחמת העולם הראשונה. היא נולדה בשנת 1870 בזמושץ', אז פולין הקונגרסאית, חלק מן האימפריה הרוסית, לפרנס הקהילה אברהם-אליאש-אדוארד (יליד 1830) ולינה לבית לוונשטיין (Lina Löwenstein). סבא אברהם לוקסמבורג (Abraham Luxemburg) שנשא את חנה לבית שלאם (Chana née Szlam) היה בעל עסקים אמיד ותמך בתנועת ההשכלה בזמושץ'.
בית הולדת רוזה לוקסמבורג בזמושץ', ul. Staszica 37
https://en.wikipedia.org/wiki/Rosa_Luxemburg
בילדותה עברה המשפחה לוורשה, ובגימנסיה הצטיינה בלימודיה ולמדה ארבע שפות על בוריין. כשהיתה בת חמש התפתחה מחלה בירכיה, אשר ריתקה אותה למיטה במשך שנה וגרמה לה לצליעה קשה כל ימי חייה. פיתחה בגיל צעיר הפכה פעילה פוליטית בתנועות שמאל פולניות, ומעורבת בתנועות מהפכניות. בהיותה פעילה נגד העריצות הצאריסטית, ובשנת 1889 נאלצה להימלט מפולין לציריך בשוויץ. באוניברסיטת ציריך למדה מדעי הטבע, משפטים וכלכלה ובשנת 1897 קיבלה תואר דוקטור במדע המדינה בנושא "ההתפתחות התעשייתית של פולין".
בציריך פגשה את המהפכן היהודי בן וילנה לאו יוגיכס (Leo Jogiches, 1867-1919), שהוביל את התקוממות ספרטקוס בגרמניה ונרצח במהלכה. נוצרה ביניהם זוגיות אישית ואינטלקטואלית, שהשפיעה על חייה. השניים התנגדו ללאומנות של המפלגה הסוציאליסטית הפולנית (PPS), וייסדו ביחד בשנת 1893 את העיתון "מטרת הפועלים". לדעת לוקסמבורג מהפכה בפולין היתה אפשרית רק אם תתחולל מהפכה דומה גם בארצות השכנות – גרמניה, אוסטריה ורוסיה. לדעתה המאבק בקפיטליזם חשוב יותר מן המאבק הפולני לעצמאות לאומית. בניגוד ללנין, שללה לוקסמבורג את הזכות להגדרה עצמית של הלאומים.
בשנת 1897 עברה רוזה לוקסמבורג לגרמניה ונישאה לסוציאליסט הגרמני גוסטב ליבק (Gustav Lübeck), על מנת להשיג אזרחות גרמנית, ולפעול במסגרת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה. נישואים אלו היו לשם מטרה זו בלבד, והשניים לא קיימו חיי משפחה בפועל.
ב-1903 הייתה לוקסמבורג מראשי הדוברים בוויכוח שבין פלגי הסוציאליסטים הגרמנים, היהודי-גרמני אדוארד ברנשטיין (Eduard Bernstein, 1850-1932) והגרמני אוגוסט בבל (Ferdinand August Bebel, 1840-1913) על נושא ה"רוויזיוניזם". ברקע הדברים היה ניצחון אלקטורלי של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית שהעניק לה כשלושה מיליוני קולות ושמונים ואחד מושבים ברייכסטאג. ברנשטיין ואנשי קבוצתו הרוויזיוניסטים, ראו בכך הזדמנות לקחת חלק בשלטון ולקבל משרות המגיעות להם מכוח ההישג בבחירות, כגון סגנות נשיאות הבית. הזרם הרוויזיוניסטי ביקש לבחון מחדש הנחות יסוד מרקסיסטיות והציע פתרונות בלתי אלימים, שהיו שונים מהפתרונות הקלאסיים של המרקסיזם. בבל ולוקסמבורג, ועמם קרל ליבקנכט (Karl Paul August Friedrich Liebknecht, 1871-1919) ראו ברוויזיוניזם שיתוף פעולה עם הגורמים הבורגניים שאותם רצו להוריד מהבמה הפוליטית, וכן בגידה במשנת קארל מרקס (Karl Marx, 1818-1883). לוקסמבורג היתה מהפכנית, והתנגדה להשתלבות שקטה במשטר, אשר לדעתה, תחניק את הגורמים המהפכניים במעמד הפועלים.
בשנים 1907–1914 שימשה כמרצה בבית הספר של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בברלין.
רוזה לוקסמבורג נואמת,
https://en.wikipedia.org/wiki/Rosa_Luxemburg1907
בהתנגדותה ללאומנות – פולנית, רוסית, גרמנית – הקימה נגדה חוגים רחבים במרכז אירופה. לטענתה שומה היתה על הפועלים הפולנים למרוד בקפיטליזם, דבר התלוי במהפכות פועלים בארצות השכנות רוסיה, גרמניה, אוסטריה (על כל אומותיהן). רק אחר כך אפשר לשאוף לעצמאות לאומית. תמיכת שכבות הפועלים בשלטונות ארצותיהם במלה"ע הכזיבה אותה כמו את הרדיקלים האחרים. לאחר המהפכה הכושלת של 1905 רוסיה האמינה שהמהפכה העולמית תחל באימפריה הרוסית.
רוזה לוקסמבורג (ימין) וקלארה צטקין אייזנר (Clara Zetkin, née Eissner, 1857-1933), 1910
https://en.wikipedia.org/wiki/Rosa_Luxemburg
עם תחילת מלחמת העולם הראשונה אוכזבה מרה מעמדותיהם הלאומניות של השכבות הפרולטריות בכל רחבי אירופה והתנגדה למלחמת. לוקסמבורג וליבקנכט ייסדו את "הליגה הספרטקיסטית" (Spartakusbund) כמפלגה נפרדת מזאת הקומוניסטית של גרמניה, והיתה בשנת 1918 למפלגה הקומוניסטית הגרמנית. על רקע זה נעצרו לוקסמבורג וליבקנכט, וב-28 ביוני 1916 היא נידונה לשנתיים מאסר. בכלא המשיכה לכתוב ולהיות מעורבת בענייני השעה, והביעה תמיכה בלנין ובמהפכה הבולשביקית; אם כי בקרה את דרכם העריצה.
ספרה "מכתבים מבית הכלא" תורגם לעברית ב-1942 ע"י לאה גולדברג בהוצאת ספרית פועלים, ובהוצאת הקיבוץ המאוחד יצא לאור "כתבים נבחרים" בשלושה כרכים.
בנובמבר 1918 שוחררה לוקסמבורג מן המאסר, במסגרת חנינה כללית שהעניק הקנצלר, הנסיך מקס פון באדן (Maximilian Alexander Friedrich Wilhelm Prinz und Markgraf von Baden, Herzog von Zähringen, 1867-1928), בימיו האחרונים של המשטר הקיסרי, בטרם הכרזתה של רפובליקת ויימאר. בתקופה זו החלו הספרטקיסטים בניסיון להביא למהפכה קומוניסטית בגרמניה לפי המודל שאותו ראו ברוסיה – מדינה שהובסה בקרב, התמוטטות בית המלוכה, ויצירת מועצות פועלים שיהפכו לגופי שלטון. הרפובליקה הצעירה נאבקה בניסיונות אלו, שכללו הפגנות ענק של פועלים וחיילים משוחררים. על אף שלוקסמבורג סברה כי פעולות אלו הן מוקדמות מדי והרפתקניות, היא עמדה בין מנהיגי הפועלים, והייתה נושאת נאומים מדי יום. נאומה האחרון ניתן בוועידת היסוד של המפלגה הקומוניסטית הגרמנית.
ב-15 בינואר 1919 תפסו חברי ארגון פרייקורפס (Freikorps) – ארגון ימני קיצוני של חיילים משוחררים, את לוקסמבורג יחד עם קרל ליבקנכט ועם וילהלם פיק (Friedrich Wilhelm Reinhold Pieck, 1876-1960), לימים נשיא גרמניה המזרחית. במשך מספר ימים לא נודע גורלם. חברה של לוקסמבורג, לאו יוגיכס, אשר ניסה להתריע על היעלמותה, נעצר אף הוא ונרצח. ארבעה חודשים לאחר מכן נמצאה גופתה צפה בנחל בלב פארק טירגארטן (Tiergarten) בברלין, שם ניצבת אנדרטה צנועה לזכרה. כפי הנראה נחבטה בגולגולתה בקת של רובה, ולאחר מכן נורתה בראשה. היא קבורה בבית הקברות המרכזי פרידריכספלדה.
ב-15 בינואר 1919 נחטפה יחד עם קארל ליבקנכט, בעקבות מחאות ומאבק אלים בין "ליגה ספרטקוס" לבין הממשלה. שניהם עונו ונרצחו. גופתה שנמצאה מספר שבועות אחרי הרצחה נקברה בברלין, ובמרכז ברלין ככר על שמה.
מצבותיהם של קרל ליבקנכט ורוזה לוקסמבורג בבית הקברות המרכזי פרידריכספלדה
https://en.wikipedia.org/wiki/Rosa_Luxemburg
כתבי רוזה לוקסמבורג בעברית:
- כתבים נבחרים בשלושה כרכים, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1943
- מכתבים מבית-הסוהר, (תרגום מגרמנית: לאה גולדברג, 1942), תל אביב: ספרית פועלים, מהדורה מחודשת 2009.
- שאלות עתים בוערות, מבחר כתבים, תרגום מגרמנית: הראל קין, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015.
- משבר הסוציאל-דמוקרטיה- עלון "יוניוס" 1916, (תרגום מגרמנית: אלעד לפידות), רסלינג, 2017.
