משלי המגיד מדובנא, הוצאת שרברק יזרעאל
משלי יעקב, קראקא תרמ"ז 1886
יעקב קראנץ (המגיד מדובנא), נולד לאימו ולאביו זאב וולף קראנץ, בשנת 1741 בעיירה זשעטל (Dzyatlava, Zdzięcioł) בפלך גרודנו, היום ביילורוסיה. בן 18 נשא אישה ממזריטש (Wielki Międzyrzecz) ועבר לגור בבית חותנו, שם היה יושב בבית המדרש ומלמד הלכה לבחורים, ואף דורש מפעם לפעם לפני המוני המתפללים על פרשת השבוע שלא על מנת לקבל שכר. את דרשותיו אמר ביידיש, וכלל בהן משלים וסיפורים, שיש להם ערך ספרותי בפני עצמם. ברשימות שנמצאו לאחר מותו, נראה שהתכוון להוציא ספר בעברית עם סיפורי משליו. לא עברו ימים מרובים וחותנו ירד מנכסיו ור' יעקב נאלץ להתפרנס משכר זעום שהקציבה לו קהילת מזריטש עבור דרשותיו. ממזריטש עבר לז'ובקבה (Żółkiew) ליד לבוב שבגליציה. משם עבר לדובנא (Dubno) שבחבל ווהלין, בה ישב 18 שנה, ולכן קרוי על שמה. בערוב ימיו ישב בעיר זמושץ שבפולין, ובה נפטר.
ברשימות שנמצאו לאחר מותו, נראה שהתכוון להוציא ספר בעברית עם סיפורי משליו. רבי אליהו הגאון מווילנה (1720-1797) ביקש ממנו שיטיף מוסר גם באוזניו. בתחילה סירב, אך משהתעקש הגאון, אמר לו המגיד כי חסרון יש בצדיקותו שהיא בהסתגרות בד' אמותיו וחסרה בה הגדולה שבצדיקות הנותרת על אף התחככות בחיי היומיום. למרות קרבתו לגאון לא שיתף עמו פעולה נגד החסידות. הוא נפגש עם מנחם מנדל – דער קאצקער רבי (1787-1859) בהיותו אברך. משה מנדלסון (1729-1786) כינהו אזופוס היהודי.
בימי חייו לא הוציא ספרים, למרות שהכין רשימות לקראת הוצאת ספר מסודר על "מידות טובות", שעל פיהם יש לנהוג. רשימות אלו, יחד עם אסופת מכתבים, וכמה מחברות עם טיוטות וקטעי מאמרים, נמצאו על ידי אברהם דב בער פלאם (1795-11876) בגניזה במזריטש (Międzyrzecz) כ-40 שנה לאחר שנכתבו. ראשון הספרים שערך פלאם – "קול יעקב" – משלים על התורה, יצא לאור בברכת יצחק קראנץ, בנו של המגיד מדובנא. בעקבות זאת ערך והוציא עוד מספר ספרים, ביניהם הגדה של פסח עם משלי המגיד, מידות המגיד מדובנא. כמו כן שקד פלאם על העלאת הביוגרפיה של המגיד מדובנא בהקדמות לספריו.
אהל יעקב, יוזעפאף, 1820
ספר חמדות, שעברעשין, 1850
על מראהו, אופן תפילתו, השפעתו על הקהל בזמן הדרשות, וצורת הנאום שלו, ישנם תיאורים מפורטים, אותם אסף עורך ספריו אברהם דב פלאם, מפי חברי המגיד מדובנא ומכיריו. פרסומו הרב בעת חייו הוביל כמה אנשים להתחזות למגיד מדובנא, וישנם מספר סיפורים על מצבים בהם המגיד ישב בבית הכנסת ושמע אחרים המדברים בשמו. בדרך כלל נהג לשתוק על כך, אך במקרה שההרצאה לא הייתה ישרה בעיניו היה מתעמת עם המתחזים, ובוחן אותם במבחני שנינות.
בערוב ימיו ישב בזמושץ' בה אף הלך לעולמו בשנת 1804, ובבית העלמין בה נטמן.
המגיד לגלג על אנשים המוכנים לשמור מצוות כל עוד הם רואים את טובתם והמשיל: איש עני לווה משכנו העשיר כף ומזלג ומחזיר לו כעבור יום כף מזלג וגם כפית. לשאלת העשיר מהי הכפית, עונה העני שבמזל טוב נולדה לכף ולמזלג תינוקת. לאחר זמן מה, העני חוזר לעשיר ומבקש ללוות מערכת סכו"ם שלמה. העשיר נותן לו את המערכת הגדולה והיקרה ביותר שלו. כאשר עובר זמן והסכו"ם אינו מושב, הולך העשיר לעני ושואל היכן הסכו"ם. עונה העני שלא עלינו כולם מתו. כשהעשיר מתרגז וטוען שהעני מרמה אותו, עונה העני: וכשקיבלת את הכפית, לא הייתה לך בעיה?
תנועת המוסר שייסד ישראל ליפקין סאלאנטער (1810-1883) ופעלה למען תיקון המידות, השתמשה במשליו.
מהדורה מלוקטת ומסודרת של משליו הוצאה על ידי אליעזר שטיינמן (1892-1970), הוצאת הכנסת, תשי"ב 1952
כתביו של המגיד מדובנא כוללים 5 ספרים:
- אהל יעקב – דרושים על התורה.
- קול יעקב – דרושים על חמש מגילות.
- כוכב מיעקב – דרושים על ההפטרות.
- אמת ליעקב – פירוש על ההגדה של פסח.
- ספר המידות – ביאורים והערות בתכונת המידות
