חנא אידלסברג
קינה על זמושץ׳
נפש לעדת ישראל בזמושץ׳ שהושמדה על-ידי חית-אדנו בשנים התש׳׳ב – תש׳׳ג הי״ד.
לבי לבי לך עיר מולדתי ומולדת אבותי זה שנות מאות! בך קשורים זכרונותי במשך שבעים שנות חיי עלי אדמות.
עיר ואם בישראל היית. תורה והשפלה חוברו בך יחד. גדולי התורה, מאותת הגולו! ישבו לכסא לו ז אשר שמם הלך לפניהם בכל התפוצות היו רבניה ור׳ יעקב מדובנא, המגיד העממי המפורםט אינה אותך למושב לו ובתוכך השמיע את דרשותיו הנפלאות ואת משליו המחוכמים.
בית הכנסת הגדול שלך המתנוסס לתפארת בנוי לתלפיות. במגדל עוז זה התבצרו בהצלחה אבותינו בשנות ת״ח ות׳יט בפני הצורר בוגדן המלניצקי ימ״ש. אז קצרה ידו של האויב – ויסוג אחור.
בית מדרשך הגדול אשר עשרת אלפים ספרים – יצירות אנשי הרוח בישראל שבכל הדורות – קישטו את קירותיו, מלא היה יומם ולילה יחידים למדנים, בעלי מוחין בקיאים וחריפים׳ סיני ועוקרי הדים. רק לפני דור אחד צר היה המקום בשביל כל הצמאים לדבר ה׳, ומשמרות הלומדים התחלפו ביום ובלילה. המדרגות שלפני הבימה וארון הקודש היו תפוסות בידי הלומדים שלמדו בכל יום את שעורם במקרא, משנה, תלמוד ופוסקים.
גם משכיליך אשר יצאו להן מוניטין בישראל ובעמים, ממעיינך שתו ומאוירך נתבשמו: ד׳ ישראל זמושץ׳ רבו של מנדלסון! החכם ר׳ יעקב איכנבוים! אלכסנדר צדרבוים, ״הארז״, עורך ״המליץ״< והסופד-המשורר י. ל. פרץ וכיוצא בהם, כולם חותם בית מדרשך טבוע עליהם, בו קיבלו את חינוכם הראשון ובו ספגו לתוכם את האהבה הגדולה ואת המסירות הנאמנה להמוני העם, ספרותו ותרבותו.
בית הספר העברי ״קדימה״ היה בית היוצר לנשמת הדור הצעיר שלך. בו רכשו אלפי ילדים את ידיעת התורה ולימודים כלליים, ידיעת השפה העברית, דברי ימי ישראל ואהבה עזה לכל קניני האומה בהנהלתו הנאמנה של המורה – המנהל ר׳ שלום וינר ז״ל שבמשך 30 שנה עמד בראש המוסד החינוכי הזה ושירת אותו באמונה.
הגימנסיה של הקהילה העברית שלך העניקה חינוך תיכוני למאות תלמידים אשר לא יכלו או לא חפצו לדפוק על דלתות הגימנסיה הממשלתית, שבדרך כלל לא היתה פתוחה לרווחה בפני תלמידים מישראל. מי שנפשו השקה בלימודים נתקבל ברצון, ולא ניכר תלמיד עשיר לפני תלמיד עני, שקיבל הנחה משכר הלימוד או שלא שילם שכר לימוד כלל.
חברת ״גמילות חסד״ שלך הושיטה עזרה קונסטרוקטיבית לכל מי שמטה ידו: סוחר זעיר שנסתבך בעסקיו או כרע תחת נטל מסיו הכבדים! בעל מלאכה או פועל אשר עקב מחלה או סיבה אחרת בא בין המצרים – כולם מצאו בה אוזן קשבת ויד תומכת בצורת הלוואה בלי רבית, בתשלומים קטנים לשעורין, כדי לעודד את הכושל ולהקימו על רגליו.
חברת ״לינת הצדק״ שלך ידה היתד, פשוטה להושיט עזרה רפואית חינם לכל עני מישראל: כל מי שפנה לעזרה – נענה. לחולים רציניים נשלחו רופאים הביתה. תרופות ניתנו בכל בתי המרקחת שבעיר בהנחה ניכרת ובהרבה מקרים קיבלו החולים את הרפואות הינם, מלבד מכשירי-רפואה שאין יד העני משגת לקנותם. ממש תפקידי קופת-חולים בלי מס חבר והכל בכספי-נדבה ועבודת-נדבה.
יזכרו לטובה גם הבנק לקרדיט גומלין שהיה מרכז מרוץ הדם חפיננסי לעורקי המסחר הזעיר היהודי שבך, הבנק לסוחרים.
יצוינו גם מרכזי התרבות, כגון הספריה היהודית ע״ש י. ל. פרץ והםפריה העברית ע״ש ד. פ ד י ש מ ן.
גם לתנועת התחיה הלאומית תרמת את תרומתך. מלבד בית הספר העברי והספריה העברית הצבורית הנ״ל, נעשתה בך עבודה רבה למען הקרנות הלאומיות ובשטחים חלוציים שונים. תצוין במיוחד תרומתו של הדייר יצחק גליבטר, אשר נדב את ביתו הגדול לטובת האוניברסיטה העברית בירושליפ.
הוד של אצילות היד, חופף עליך, זמושץ׳ היקרה שלי: מסורת של תורה וחכמה. חסידות-ולמדנות, השכלה ועסקנות ציבורית ענפה.
כאם רחמניה היית גם לבנותיך עיירותיך אשר סבבוך: שריפה כי תהיה בעיירה ומרבית בתיה- צריפיה יהיו למאכולת אש! שטפון כי יהיה! מסים כבדים כי יוטלו על ידי המלכות! כל צרה וכל אסון – בך מצאו עצה ועזרה. כנסיכה עטורת הוד ושופעת נדיבות שכנת בתוכן, על כולן השפעת את שפע חסדך וצדקתך ועליך היתה גאןתן.
היחסים עם השכנים הנוצרים היו תמיד תקינים. בעת צרה לפולנים בשנת חמרד 1863, הושיטו תושביך היהודים ללוחמים הפולנים, כמו בכל המדינה, את כל העזרה האפשרית חרף סכנת הנפשות שהיתד, כרוכה בעזרה זו. לא עמדה זכות זו ליהודי פולין ובעת צרתם לא נקפו הגויים אף אצבע לעזרתם. ולא עוד אלא שעזרו להכרית את פליטינו בהסגרתם לאויב, ויתנו את הילד בבקבוק יי״ש ואת הילדה – בעבור נעלים.
בילע האויב ולא חמל את נאות יעקב בפולין המדינה. לא נשא פני זקן ועל עולל לא חסה עינו. גם עליך, קהילת הקודש בזמושץ׳, עברה הכוס: כלה עשה בך האויב לבלי השאיר י^ד שריד. אפילו בתי הקברות – בהם מצאו אבותי במשך דורות מנוחת עולמים – שדה נחרשו.
כי אזכור את כל אשד עוללו לנו רשעי הגויים, נפשי עלי תשתוחח ולבבי סף דמעה! והיו השורות האלה לציון ולמצבת זכרון לעדת ישראל של זמושץ׳ למען לא תישכח מלבותינו ומלבב זרענו לדור תרים.
תירגם מאידיש יעקב לוין
