יעקב צבי-הירש גרינר נולד ב-23 באוגוסט 1931 למענדל בן זאב ומרים בת יצחק גרינר וגדל בזמושץ' עם אחיו ושתי אחיותיו. כדרך רוב יהודי הסביבה דיבר יידיש וכילד הרש למד עברית ב"חדר". כשפרצה המלחמה בספטמבר 1939 עברה המשפחה טלטלות כמו כל יהודי מזרח אירופה. אחד האחים ברח לברית המועצות, המשפחה נשלחה לגטו זמושץ', והנער הירש נאלץ לצוד אוכל כמו כולם. האב נרצח על-ידי גרמנים, הגטו חוסל באקציה וחלק מהיהודים הוצעדו לעיירה הסמוכה איזביצה (איזשביצע, Izbica), שם הוצאו להורג, ובין הנרצחים אמו ושתי אחיותיו.
הירש בן ה-11 חמק לכנסייה, נקלט בה כיתום בעל זהות פולנית, גרגור פבלובסקי (Grzegorz Pawłowski). הנער מצא מקלט ונחמה וסיגל לעצמו מנהגי פולני קתולי. הוא החל בלימודי כמורה, ולקראת סקרמנט הסמכתו לכהונה (Sakrament święceń) לאחר תום המלחמה סיפר למוריו בסמינר על יהדותו. למרות זאת הכנסיה קיבלה אותו לחיקה והוא הוכרז ככומר גרגור.
ב-1966 פרסם פבלובסקי את סיפור חייו במאמר שנודע למשפחתו ולאחיו שניצל, והשניים נפגשו. צבי-גרגור רצה לחיות בתוך עמו, ביקש וקיבל מינוי בארץ, ככומר בכנסיה הפראנציסקנית ביפו העתיקה. כביטוי ליהדותו, ביום כיפור צם ובפסח לא אכל חמץ.
בצוואתו ביקש להקבר בבית הקברות היהודי באיזביצה, שם כאמור נרצחו אמו ואחיותיו וביקש שתאמר תפילת קדיש על קברו. בעיניו היתה זאת מעין חזרה ליהדות. כך היה ב-2021. להלן הגלעד בבית הקברות שכנראה עזר בהקמתו, כפי שצולם באוגוסט 2010:
בימי הזכרון לקהילה הגיע לעתים כצבי-הירש גרינר, ונכח בבגדים ציוויליים. פגשתי בו אז וגם בארועי השגרירות הפולנית, ופעם גם בכנסיה הפראנציסקנית ביפו.
ההתייחסות אליו היתה אמביוואלנטית בגלל עזיבתו את יהדותו ללא שוב. הוא עצמו טען שנשאר יהודי בעל אמונה בישוע. בקשתי את רשותי לקרוא לו הערשל והוא בדרכו אמר שמסכים. ניסיתי לשאול אותו ללא שיפוט על כך שבניגוד לנערים בוגרים אחרים ששבו ליהדותם, הוא לא עשה זאת, אבל לא נראה לי אז שנפתח, וויתרתי.
גרינר-פבלובסקי הוא חלק מסיפור הקהילה שלנו.