אודות הארגון

ארגון יוצאי זמושץ נוסד על מנת להנציח את העבר המפואר של קהילת יהודי זמושץ, עברם, אורח חייהם, מנהגם והפעילות החברתית, הכלכלית והתרבותית בקרבם ובקרב האוכלוסייה הפולנית בה חיו.

ניצולי הקהילה יצאו ממחנות ההרגה, מהגולה במרכז אסיה ובסיביר, הלכו בנתיבי "הבריחה" באירופה המרכזית, ישבו במחנות העקורים ובערים העשנות באירופה, העפילו נגד רצון שלטונות המנדט, ועלו ארצה. חלקם באו ללא כל, אל המדינה שבדרך ואל עצם מלחמת השחרור. כאן קוממו מחדש את חייהם והקימו את משפחותיהם. חלקם נעצרו ושולחו למחנות בקפריסין. אחר כך הגיעו ניצולים אל מדינת ישראל בחיתוליה, שהיתה שרויה במצב בטחוני-כלכלי-חברתי קטסטרופלי, אבל בהנהגה הנבונה של דוד בן גוריון וממשלתו בעלת האחריות הכבירה. בעיני מייסדי הארגון עמד הצורך הדחוף לעזור לעולים באיתור קרובים ששרדו, וביצירת קשר בארץ ומחוצה לה; וכן בעזרה מיידית במציאת גג מעל הראש, במציאת עבודה מתאימה, ובקליטה נאותה ככל האפשר גם מבחינה רוחנית. כך היה הדבר בכל מאות הלנדסמאנשאפטים האחרים.

בארץ, בתל אביב, ב-6 במאי 1945, במקרה יום לפני חתימת הכניעה ללא תנאי של גרמניה הנאצית, נתכנסו חברים יוצאי זמושץ' וייסדו את ארגון יוצאי זמושץ' והסביבה בישראל. מאיר זֶגֶל מונה יושב ראש הארגון, יעקב נעמן לבית נַיְימַרְק מונה המזכיר, וחברי הועד היו טובה בּוּרְג לבית הַנְדֶלְסְמַן, חנה שביט לבית זִינְגֶרְמַן, צבי גֶעבֶּעט, אבא אהרוני לבית סְפּוֹדֶק ואהרון דֶלְכֶער. בשנים הבאות נוספו כחברי ועד גם משה גַרְפִינְקְל, אברהם רוּבּ, יחיאל גוֹלְדְוַואג ושלמה זוהר לבית זַץ שהפך מזכיר הארגון. בחיפה הוקם סניף הארגון שבראשו עמד משה שְׁלַאם לבית שְׁלַאם-דִיקְלֶער, וחבריו המייסדים מ. זִינְגֶרְמַן ויוסף-יוסל דִיקְלֶר. בנושא הרכב הועד נעזרתי במסמכים שהותיר שלמה זוהר מזכיר הארגון.

פעילים נוספים הצטרפו בשנות החמישים והשישים: שלמה אופיר לבית שְׁטְרַסְבֶּרְג, מיכאל דוֹמְבּ (קְלַקְס), מרים דוֹמְבּ לבית בְּלוּם, יהודית קְרוּק, דוד צְבִירַן לבית צְוִוירְן, אהרון צבירן לבית צְוִוירְן-קֶנִיג-לִיסְטְהַאוּז-שְׁטֶטְלְס-גֶרְבֶּר-גֶרְשְׁטְלְמַן, דוד רוּבּ, אסתר בּוֹרְנְשְׁטַיְין, משה פְרַנְק לבית פרנק-פְלֶשְׁלֶר, דוד שַׁארְְף, יורם (יוּרֶק) גולן לבית גוֹלְדְוַואג, מִינָה קֶנִיגְסְבֶּרְג לבית רַיְימַן-זַץ. אם נשמט פעיל כלשהו, אתו הסליחה.

ידיעה בעיתון "דָבָר" מיום 17 באוקטובר 1948, חמישה חודשים אחרי הקמת המדינה, מבשרת כי בשבת 23 באוקטובר 1948 תתקיים פגישה עם עולים חדשים יוצאי זמושץ' באולם הקריאה ברחוב ארלוזורוב בתל אביב.

ב-1945 פתחה הסוכנות היהודית את "המדור לחיפוש קרובים ולריכוז מענים" (Search Bureau for Missing Relatives) שדרכו חיפשו ניצולי שואה את יקיריהם, על-פי-רוב ללא הועיל. גם ניצולי קהילת זמושץ' ניסו להיעזר במדור. זכור לי מפח הנפש של הורי, רבקהלה לבית בּאקְסֶער ושמעון שֶׁק כששלחו שמות קרובים ומשאלותיהם למציאתם לא נענו.

ב-1950 הקימו שרידי הקהילה את האנדרטה על אדמת בית העלמין היהודי החרב, שבראשה דמות שני לוחות הברית עליה חקוק הדיבר השביעי "לא תרצח" (שלא הועיל).

ברבות הזמן הקים הועד קרן להלוואות לנזקקים מיוצאי העיר והעיירות הסמוכות, שאחר-כך התמזג במוסד הכספי של התאחדות עולי פולין.

אחת הפעולות החשובות של הארגון היתה ביצירת מסגרת של הנצחת זכרון הקהילה על-ידי מפגשים שנתיים בתל אביב (בשנות השישים באולם יחדיו) ובחיפה (בשנות החמישים בבית החלוצות ברחוב יל"ג בהדר הכרמל, בשנות השבעים בתיאטרון העירוני של חיפה ברחוב פבזנר). הפגישות נערכו בשבוע הראשון לאחר פסח, היאהרצייט של האקציה הגדולה ושילוח שרידי הקהילה למחנה ההשמדה בלז'ץ (Obóz zagłady w Bełżcu, Vernichtungslager Belzec, Bełżec Extermination Camp) באפריל 1942, ניסן תש"ב. בפגישות אלה התראו רבים מבין הניצולים, מהם קרובים מאד, זה עם זה לראשונה אחרי השנים הנוראות של השואה, ויצרו קשרים מחדש. היו אלה פגישות קשות וכואבות עם מטען הזכרונות הכבד של היקירים שנטבחו ושל חיי הקהילה התוססים, מהולות בשמחה מסוימת על כך שאף-על-פי-כן ולמרות הכל, אלה ואלה כן שרדו.

יהודים נרצחו בכל יום מתחילת המלחמה ועד סופה, וגם אחרי-כן. במקרים רבים לא נודעו הימים הפרטיים, אפילו לא החודשים המשוערים. כדי ליצור יום מאוחד לכל הקהילות הוצע שיום הזכרון לשואה ולגבורה יחול ביום בו פרץ המרד בגיטו וארשה, שהיה המרד היהודי הגדול ביותר במלחמת העולם. כיוון שהמרד פרץ בערב פסח י"ד בניסן תש"ג, 19 באפריל 1943, הוחלט לקבוע את יום הזכרון שבוע מאוחר יותר, בכ"ז בניסן, בדיוק שבוע לפני יום הזכרון לחללי מערכות ישראל שחל בד' באייר, יום לפני חג העצמאות.

לכל קהילה מאלפי הקהילות שחרבו היו בדרך כלל ימים טראומטיים משלהן. בתחילת שנות החמישים הוחלט על-ידי ועדה שבה השתתף מוסד יד ושם לקבוע לכל קהילה את יום היאהרצייט "הפרטי" שלה, לפי אירוע מכונן. קהילת זמושץ' מזכירה את יקיריה שנספו בשואה ביום בו היתה האקציה הגדולה בימים סביב איסרו-חג בניסן תש"ב, אפריל 1942. במקרה התאריך הזמושצ'אי מתאחד עם יום השואה.

הכנסים נמשכו במשך שנים, אבל החלו לדעוך עם לכתם לעולמם של ותיקי הארגון. היוזמה של אווה בר-זאב לבית שְׁפֶּר-לוין-אֶפְרוֹס-אֶדֶלְשְׁטַיין, בת הדור השני ויושבת ראש הארגון באותן שנים, החייתה את הארגון. בשנות האלפיים, בזכות פעילותה האינטנסיבית השתתפו בכנסים מאות אנשים (עד כמעט כאלף איש בשנת 2008). הכנסים הללו נערכו במוזיאון תל אביב ובסינמטק של תל אביב. הטקסים המרשימים כללו דברי הספד, תפילות קדיש ואל מלא רחמים, תכנית מוזיקלית (שלישית טווס הזהב, הקלרניתן גיורא פֵיידְמַן), הדלקת נרות על-ידי וותיקי הארגון ואחר-כך בני הדור השני והשלישי, הרצאות והקרנת מצגות בידי כותב שורות אלה, שהיה ליושב ראש הארגון. מאז 2019, לאחר פרוץ מגפת הקורונה ועקב ירידה טבעית בלתי נמנעת של מספר החברים הלוקחים חלק בכנסים, אנו עורכים ביום השואה טקסי זכרון צנועים יותר ליד המצבה לכר הקהילה, בשדרת מצבות הזכרון בקריית שאול. חלק מהכנסים צולמו והתמונות מובאות בדפים המצורפים בדף "על אודות הארגון".

פעולה שאין ערוך לחשיבותה, היתה הוצאה לאור של שני ספרי הזכרון לקהילה:

• "זמושץ' בגאונה ובשברה" שיצא לאור בעברית בתל אביב, בתשי"ג, סוף אוקטובר 1952 בעריכת משה תמרי.
• "פנקס זאמאשטש יזכור-בוך נאך דער פארשניטענער דורך די נאצים עיר ואם בישראל" שיצא לאור באידיש בבואנוס איירס, ארגנטינה בתשי"ז 1957, בעריכת מרדכי וו. בערנשטיין, ובהשתתפות ועדה של חברי הארגון בישראל.

מי שעמל וטרח לאסוף מסמכים ותמונות, שבלעדיהם היו הספרים עירומים, היה יעקב נעמן (נַיימַרְק), אחר-כך יו"ר הארגון. מסמכים ותמונות נוספות נאספו בשנות האלפיים ביוזמת אווה בר-זאב וביוזמת כותב שורות אלה.

על חוויות החזרה לשדה ההריגה בפולין כתב העיתונאי מרדכי צַאנִין עורך העיתון ביידיש לעצטע נייעס, את ספרו איבער שטיין און שטאק: א רייזע איבער הונדערט חרוב געווארענע קהילות אין פוילן (תל עולם: מסע על פני מאה קהילות נחרבות בפולין) (יידיש, עברית), הוצאת מנורה, תל אביב, תש"ב 1952, ובו פרק על קהילת זמושץ' שנכרתה.

על אודות ספרים נוספים שנכתבו על העיר ועל הקהילה, ראו בדף Books about Zamosc ספרים אודות זמושץ'. ביניהם ספר שהוציא לאור הארגון: שם עולם – רשימת היהודים בזמושץ' שנערכה ע"י היודנראט, במקור בפולנית (עברית, אנגלית), ביוזמת אווה בר-זאב ובעריכת כותב שורות אלה, בהוצאת ארגון יוצאי זמושץ' והסביבה, תל אביב, תשס"א 2001.

חברים בארגון, כמו אלפי ניצולים אחרים כתבו זכרונות כואבים שהופיעו בספרים. השמות שבידי הם: משה פְרַנְק, זלמן זיגה שֶׁרֶר, מרדכי פֶּלְץ, ישעיהו גוֹטְלִיבּ, יחזקאל בִּירְנְצְווַייג, עמנואל הררי, צבי אַקֶרְמַן, שרה ברנע, מינה קֶנִיג לבית רַיימַן. ישנם בוודאי אחרים שלא הוזכרו, ואני מבקש את סליחתם.

יהודי אירופה בכלל, ניצולי שואה ויוצאי קהילת זמושץ' בפרט התפזרו ברחבי תבל: בערי אירופה מיד אחרי המלחמה, באמריקה הצפונית, המרכזית והדרומית וגם באוסטרליה. גם בגולות החדשות הוקמו ארגונים (בניו יורק, שיקגו, מונטריאול, בואנוס איירס, מונטווידאו, מקסיקו, סאו פאולו, מלבורן) ששיתפו פעולה בהוצאות לאור של הספרים שנזכרו לעיל. באופן טבעי גם ארגונים אלה דעכו במשך השנים.

פולנים אוהבי ישראל תרמו מכוחם ומזמנם להנצחת זכר הקהילות שחרבו, בהן בזמושץ' ובעיירות בסביבתה. אנו אסירי תודה לפרופ' אדם קוֹפְּצ'וֹבְסְקִי (Adam Kopciowski) מאוניברסיטת מאריה קירי-סקלודובסקה בלובלין (Uniwersytet Marii Curie-Skłodowskiej w Lublinie) המתמחה בהיסטוריה של יהודי פולין על מחקריו המקיפים על יהודי זמושץ' ועל עזרתו האינטלקטואלית לארגון יוצאי זמושץ' והסביבה. ספרו החשוב Zagłada Żydów w Zamościu, Wydawnictwo UMCS, Lublin יצא לאור ב-2005. חלק ממחקריו נמצאים בדפי האתר הנוגעים להיסטוריה הכללית של הקהילה ולתקופת השואה.

באפריל 1966 הוקמה מצבת זכרון לקהילת זמושץ' בבית העלמין בקריית שאול בתל אביב, בשדרה יחד עם מצבות לזכר קהילות אחיות לזכר הנרצחים. מצבות של קהילות רבות אחרות הוקמו בבתי עלמין אחרים בעיקר בחיפה ובגוש דן. מתחת למצבה שלנו טמונים עצמות של נרצחי הקהילה ועפר ממחנה דכאו שהובאו לקבורה בבית העלמין בכ״ט בתמוז תשכ״ד 9 ביולי 1964.

בשנות השמונים נוספו פעילים בני הדור הראשון-שני, הדור השני ואפילו הדור שלישי: אווה בר-זאב לבית שְׁפֶּר-אֶפְרוֹס-אֶדֶלְשְׁטַיין, ברכה פַלְק לבית לֶמְבֶּרְגֶר-קְלַיין-סְפּוֹדֶק-רַייכֶנְשְׁטַיין, ישראל-חיים (איסי) שֶׁק לבית שֶׁק-בּוֹקְסֶר-שווארץ-נִירְנְבֶּרְג-שְׁלַאם-סוֹבּוֹל-בְּלוּם-שְׁטַיין, בֶּלָה גוּטֶרְמַן לבית זַיידֶן-קלפֶלְד-רוֹזְנְפֶלץ, דוד זֶגֶן, חיים מזרחי, עפרה אהרון לבית קֶנִיגְסְבֶּרְג-רַיְימַן-זַץ, צביקה לבנה לבית לֶמְבֶּרְגֶר-סְפּוֹדֶק, טובה פּוֹדְכְלֶבְנִיק לבית פִינְקֶנְבֶּרְג-בְּלֶנְדֶר, אירנה בּוּרְסְטין לבית אֶלְבּוֹים, שמואל רן לבית צְווִירְן-קֶנִיג, זיוה אלון לבית רַפּוֹפּוֹרְט-נֶכְטְמַן, סוניה חוֹיְנֶצְקִי לבית שְׁטַיינְקֶלֶר-זִיגֶל-גֶרְשֶׁנְגְרַאוּפן, שיר פז לבית בּורְנְשְטַיין-בְּלוּם-דוֹמְבּ. אם נשמט פעיל כלשהו, אתו הסליחה.

הארגון נטע את חורשת זמושץ' ב"יער פולין" אשר בנטף ליד ירושלים, ויצר מספר סרטים חלקם (כמו זמושץ' – בעקבות התמונות האבודות) בהפקת אווה בר-זאב.

לאחר עבודות שיפוץ ושימור, נפתח מחדש באפריל 2011 בית הכנסת הישן של יהודי זמושץ' ביוזמת הארגון וביוזמת הקרן לשימור המורשת היהודית בפולין Fundacja Ochrony Dziedzictwa Żydowskiego (FODZ). אחד הדוחפים לפעולה זאת היה חברנו איש הרוח ואיש המעש יורם גולן. מאז 1997 היתה גם אווה בר-זאב מעורבת בפעולת השיקום. על אודות בית הכנסת ראו בדף המוקדש לו.

פולניה תושבת זמושץ' בשם מַארִיָה פוֹרְנַאל (Maria Fornal) אספה וניקתה אבני מציבות בסביבת בית העלמין החרב של יהודי זמושץ', במשך שנים ללא כל תמורה. משרידי המצבות נבנתה בשנות 1990 גדר סביב האנדרטה בבית העלמין. על אודות בית העלמין ראו בדף המוקדש לו.

בשיחה שקיימנו, בני אוֹרי שֶׁק וכותב שורות אלה, באוגוסט 2010 עם ראש עירית זמושץ', מַארְצִ'ין זַמוֹיְסְקִי (Marcin Zamoyski, מבית מייסד העיר) הועלה נושא הקמת אנדרטה המתייחסת לשואת יהודי העיר. הצעתי כאתר נאות את הרציף העזוב שממנו שולחו היהודים למחנה ההשמדה הסמוך בבעלז'ץ (Bełżec) במסגרת "הפתרון הסופי". למעלה משמונה שנים אחר-כך, בעקבות מאמצים שלנו ושל חברים בזמושץ', ראש העיריה אַנְדְזֵ'י ווְנוּק (Andrzej Wnuk), מורה בית הספר התיכון מַארֶק קוֹלְצוֹן (Marek Kołcon), וכן מַארִיָה פוֹרְנַאל (Maria Fornal), פרופ' אַדַם קוֹפְּצ'וֹבְסְקִי (Adam Kopciowski), אַרְתוּר בַּארַא (Artur Bara), קְשִׁישְׁטוֹף בַּאנַאך (Krzysztof Banach), תוֹמַאשׁ פַּאנְצִ'יק (Tomasz Panczyk), פרופסור רוברט קוּוַאלֶק (Robert Kuwałek) ואחרים הוקמה אנדרטה צנועה. ב-18 באוקטובר 2018 היא נחנכה לאחר כנס אקדמי בבית העיריה שבו נדונה ההיסטוריה של יהודי זמושץ' והסביבה בניהול היסטוריונים מאוניברסיטאות לובלין. בטקס המרגש נטל חלק גם הרב הראשי של יהודי פולין, הרב מיכאל שׁוּדְרִיך, ובו נשאתי דברים, המובאים בדף על אודות האנדרטה ברציף. באנדרטה דברי הסבר בעברית, בפולנית ובאנגלית. לצערי לא הסתייע לנו להוסיף דברים גם ביידיש, כפי שבקשתי. האנדרטה נבנתה בתמיכה כספית של קבוצת ידידי ישראל מהעיר דורטמונד (Dortmund), שממנה שולחו כאלף יהודים באפריל 1942 אל מותם בזמושץ'.

במצודה העגולה של זמושץ', הרוטונדה (Rotunda), ששמשה בית סוהר של הנאצים, נרצחו אלפי אנשים, בהם גם יהודים. בחדרי המצודה הוקמו תאי זכרון לקבוצות שונות בקהילה הכללית של זמושץ'. גם כאן, לאחר מאמצים והשתדלויות בעיריה ובמערכת השלטון המחוזית של פלך לובלין, בהם נטל חלק גם יורם גולן הצלחנו להקים יד זכרון צנועה ליהודי העיר. העבודה המעשית במקום היתה על שכמה של חברתנו המקומית מאריה פוֹרְנַאל (Maria Fornal), ו"התא היהודי" נחנך בצניעות באפריל 2022, סמוך ליום היארצייט של קהילתנו. להקדשת התא לזכר יהודי הקהילה תרמו רבות בני הזוג יורם ודיתה גולן.